820. פריה ורביה (ג)

וְאִם בְּכָל זֹאת אַחַר כָּל הֶעָמָל וְהַטֹּרַח לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת, אָז לֹא יִצְטַעֵר וּלְבָבוֹ לֹא יִכְאַב, מֵאַחַר שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלָיו, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ יְשֻׁלָּם, "יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת", וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵם מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים, וְהוּא הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. כִּי מַה לוֹ לָאָדָם מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, הֲרֵי זֶהוּ רַק כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי כָּל הַשְּׁאָר, אַהֲבַת הַיְלָדִים וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ יוֹרְשִׁים, הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. וּמֵאַחַר שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, וּמְקַבֵּל שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלוֹ, וְאֵין לוֹ מַה לְהִצְטַעֵר, רַק יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם אֶת אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת יַעֲשֶׂה, וִיגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אוֹ בְּנֵי עֲנִיִּים עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדָם. אוֹ שֶׁיְּכַלְכֵּל אֵיזֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיַסְפִּיק לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְאָז הוּא יֵחָשֵׁב כִּבְנוֹ. וְיַעֲשֶׂה הֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁיִּזָּכֵר שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם, וְאִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם – יְחַבֵּר סֵפֶר, עוֹשֶׂה אֵלֶּה קוֹנֶה שֵׁם טוֹב, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמוֹ, יוֹתֵר טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת.

וְעִקָּר פִּרְיָהּ וּרְבִיָּה הִיא בַּתּוֹרָה, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים, וְיָפוּצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה, וְיַעֲמִיד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, אוּלַי יִּזְכֶּה שֶׁיְּהֵא נֵצֶר מַטָּעָיו מַעֲשֵׂה יָדָיו לְהִתְפָּאֵר, וְאָז אַשְׁרָיו מַה טוֹב חֶלְקוֹ.