ספר נשים: הלכות אישות, פרק יב
ט) התנת עמו האשה אחר שנשאה שלא יירשנה, תנאה בטל, ואף על פי שירושת הבעל מדברי סופרים, מכל מקום עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וכל תנאי שבירושה של תורה בטל אף על פי שהוא תנאי של ממון, שנאמר בה 'לחוקת משפט', וכיון שחיזקו חכמים את ירושת הבעל שתהיה כשל תורה, אף בירושה זו אין מחילתו מועילה. ואילו בשאר הדברים תנאו קיים, כגון שהתנה עמה שאין לה שאר וכסות (-מזון ובגדים), או על מנת שלא יאכל פירות נכסיה, וכל כיוצא בזה, תנאו קיים.
י) כפי שהתבאר, חייב הבעל במזונות אשתו, וכמה מזונות פוסקין לאשה, פוסקין לה לחם שתי סעודות בכל יום, סעודה בינונית של כל אדם באותה העיר, כאדם שאינו לא חולה, ולא גרגרן, ומאותו מאכל של אנשי אותה העיר, אם דרכם לאכול פת של חטים, פוסקים לה פת של חטים, ואם דרכם לאכול שעורים, שעורים. וכן אורז או דוחן או משאר מינין שנהגו בהן. ופוסקין לה פרפרת לאכול בה הפת, כגון קטנית או ירקות וכיוצא בהן, ושמן לאכילה, ושמן להדלקת הנר, ופירות, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין. ופוסקין לה שלש סעודות בשבת, ובשר או דגים כמנהג המקום. ונותן לה בכל שבת ושבת (-בכל שבוע) מעה כסף לצרכיה, כגון פרוטה לכבוס או למרחץ וכיוצא בהן:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
