ספר נשים: הלכות אישות, פרק יב
יט) הלך בעלה למקום רחוק, ולותה ממון ואכלה, כשיבוא בעלה חייב לשלם את הלואותיה. אבל אם עמד אחד מדעת עצמו וזנה (-נתן לה מזונות) משלו, אם יבוא הבעל אינו חייב לשלם לו, והרי זה איבד את מעותיו, מפני שלא צוהו לזוּנה, והיא לא לותה ממנו:
כ) הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך למקום רחוק 'טלי מעשה ידייך במזונותייך', אין לה מזונות מנכסי בעלה, כיון שבודאי הסכימה לכך, שאילו לא רצתה בדבר זה ולא סמכה דעתה, היה לה לתבעו או לומר לו אין מעשה ידי מספיקין לי:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
