834. שכר מצוה (א)

שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת 'הֱוֵי מְחַשֵּׁב שְׂכַר מִצְוָה', וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל לְכָל הַיַּהֲדוּת, שֶׁהֲרֵי אָדָם טוֹרֵחַ יוֹם אֶחָד כְּדֵי לְהַרְוִיחַ עֲשָׂרָה זְהוּבִים אוֹ אֲפִילוּ פָּחוֹת, וּבִשְׁבִיל רֶוַח שֶׁל מֵאָה זְהוּבִים יִתְרַצֶּה לִטְרֹחַ שָׁבוּעַ שָׁלֵם, וְאִם יִהְיֶה רֶוַח אֶלֶף זְהוּבִים יִתְרַצֶּה לִטְרֹחַ חֹדֶשׁ יָמִים, וְאִם יִהְיֶה זֶה רֶוַח שֶׁל אֶלֶף זְהוּבִים, יִתְרַצֶּה לִטְרֹחַ אֲפִילוּ שָׁנָה שְׁלֵמָה אוֹ כַּמָּה שָׁנִים בְּכָל טִרְחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, יַעֲלֶה הָרִים וְיֵרֵד בְּקָעוֹת, כְּמִנְהַג בְּנֵי אָדָם שֶׁבַּעֲבוּר רֶוַח מָמוֹן יִהְיוּ יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת, לְחֹרֶב בַּיּוֹם וּלְקֶרַח בַּלַּיְלָה, וְכָהֵנָּה רָעוֹת רַבּוֹת הָעוֹבְרוֹת עַל נַפְשׁוֹת הַסּוֹחֲרִים אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצַבִּים, וְעוֹשֶׂה אֶת כָּל זֶה עֲבוּר תּוֹעֶלֶת הָרֶוַח שֶׁחוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ, אוּלַי יַרְוִיחַ. וְלִפְעָמִים אַחַר כָּל הֶעָמָל וְהַטֹּרַח יַפְסִיד וְלֹא יַרְוִיחַ, וְחוֹזֵר וְטוֹרֵחַ בְּאוֹפַנִּים אֲחֵרִים, לִרְאוֹת אוּלַי יַרְוִיחַ. וְאַף אִם יַרְוִיחַ שָׁלָל רַב, הֲרֵי לְפִי הָאֱמֶת הַכֹּל הוּא הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וּמַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, אַף אִם הִשִּׂיג מָמוֹן רַב וְעָצוּם, הֲרֵי לֹא בְּמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יִשְׁלַח לְפָנָיו מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

וְאִם תִּשְׁאַל לְכָל אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה, כַּמָּה הוּא שָׁוְיָם שֶׁל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, הוּא עוֹנֶה שֶׁלֹּא יַעַרְכֶנָּה כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ. וְזֶה אֱמֶת וְיַצִּיב, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כָּל שֶׁהִיא, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֵׂה, בְּוַדַּאי הַגָּמוּר וּבְלִי שׁוּם סָפֵק שֶּׁמַּרְוִיחַ רֶוַח גָּדוֹל יוֹתֵר מִמּוֹצֵא שָׁלָל רַב. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, בֵּין שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וּבֵין שֶׁעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, הֶפְסֵדוֹ גָּדוֹל מְאֹד יוֹתֵר מִמַּפְסִיד הוֹן עָתָק, וְיוֹתֵר מִמִּי שֶׁמַּפְסִיד אֶת חַיָּיו, זֶה אֱמֶת בָּרוּר כַשֶּׁמֶשׁ, כָּל יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בָּזֶה.

נִמְצָא, שֶׁמִּי שֶׁעוֹבֵר עַל שׁוּם מִצְוָה, אוֹ עוֹשֶׂה עֲבֵרָה כָּל שֶׁהִיא בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְנוֹטֵל אַרְנַק שֶׁל זְהוּבִים וּמַשְׁלִיכוֹ לַיָּם, אוֹ דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. וְיָפֶה אָמְרוּ חז"ל שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁאֵין לְךָ שׁוֹטֶה גָּדוֹל מִזֶּה.

כָּזֹאת יִתֵּן הָחַי אֶל לִבּוֹ, וְיָרוּץ כַּצְּבִי וְיִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לְקַיֵּם כָּל דָּבָר טוֹב, וְלִבְרֹחַ מִכָּל נִדְנוּד אִסּוּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה'".