מסכת כלים, פרק יז, משנה יב

משנה יב: וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ בְמִדָּה גַסָּה, מְלֹא תַרְוָד רָקָב, כִּמְלֹא תַרְוָד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים. וּגְרִיס נְגָעִים, כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי. הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, כָּמוֹהָ וּכְגַּרְעִינָתָהּ. וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, שִׁעוּרָן כְּפִיקָה גְדוֹלָה שֶׁלָּהֶן. וּמָאוֹר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִידֵי אָדָם, שִׁעוּרוֹ כִמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל, זֶה הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן בָּטִיחַ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יֶשְׁנוֹ כְרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם. וְשֶׁנַּעֲשָׂה בִידֵי אָדָם, שִׁעוּרוֹ כִמְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה, שֶׁהוּא כְפֻנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי, וּכְסֶלַע הַנֵּירוֹנִית, וְכִמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעֹל:

משנה יב: וְיֵשׁ מקומות שֶׁאָמְרוּ חכמים שמשערים בְמִדָּה גַסָּה (-גדולה), והם, מְלֹא תַרְוָד רָקָב – גוף המת שהרקיב וכלתה לחלוחיתו, אותה עפרורית שנשארה ממנו מטמאת בשיעור 'מלא תרווד', והיינו מלא כף גדולה, ומשערים אותה כִּמְלֹא תַרְוָד גָּדוֹל שֶׁל רוֹפְאִים, שהוא גדול משאר התרוודים, ושיעורו מלא חפניים של האדם. וּגְרִיס נְגָעִים – שיעור טומאת נגעים הוא כמלא 'גריס' (בנגעי אדם ונגעי בגדים השיעור הוא כגריס אחד, ונגעי בתים שיעורם בשני גריסים), והיינו חצי פול, ומשערים זאת כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי – חצי פול של מקום ששמו קלקי, שהפולים שם גדולים ביותר, והוא שיעור שתים עשרה שערות על שתים עשרה שערות כדרך שהן צומחות בעורו של האדם, מרווחות מעט זו מזו. הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שיעורו להתחייב כרת הוא כאשר אכל מאכלים בשיעור כַּכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה – כתמר גדול, כָּמוֹהָ – כגוף התמר, וּכְגַּרְעִינָתָהּ, אך ללא החלל שבין התמר לבין הגרעין, ושיעור זה הוא מעט פחות מכביצה. וְנוֹדוֹת עור של יַיִן וָשֶׁמֶן שניקבו, שִׁעוּרָן לטהרן מלקבל טומאה הוא כאשר גודל הנקב הוא כְּפִיקָה גְדוֹלָה שֶׁלָּהֶן, והיינו שהיתה דרכם לעשות מהעור של הנאד צורת כדור קטן בקצהו, שבו היו תופסים את הנאד, ואם הנקב שנעשה בשוליו קטן מכדור זה, היו מתירים את הכדור שנעשה, ומתרחב הנאד, ועושים כדור חדש באותו מקום שהיה בו הנקב, וקושרים אותו, אך אם הנקב גדול מאותו כדור אי אפשר לעשות כן, והרי זה נקב המבטל מהנאד שם 'כלי', ושוב אינו מקבל טומאה. וּמָאוֹר – חלון המכניס אור לתוך החדר, שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בִידֵי אָדָם, אלא שהמים חלחלו בקיר ועשו בו חור, או ששרצים כרסמו את הקיר ועשו בו חור, שִׁעוּרוֹ להעביר את הטומאה מהחדר שהמת נמצא בו אל החדר הפתוח אליו על ידי חלון זה, כאשר החור שבכותל שבין החדרים הוא כִמְלֹא אֶגְרוֹף גָּדוֹל, זֶה הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל אדם ששמו בֶּן בָּטִיחַ, שהיה בזמן המשנה, והיה אגרופו גדול ביותר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יֶשְׁנוֹ לשיעור אגרוף זה של בן בטיח, והוא כְשיעור רֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל אָדָם. וְאילו חלון שֶׁנַּעֲשָׂה בִידֵי אָדָם כדי להכניס אור לחדר, שִׁעוּרוֹ קטן יותר, והוא כִמְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה, שֶׁהוּא כְמטבע ששמו פֻנְדְּיוֹן הָאִיטַלְקִי, וּכְסֶלַע הַנֵּירוֹנִית – של נירון קיסר, וְכִמְלֹא נֶקֶב שֶׁבָּעֹל, שנוקבים אותו כדי להכניס בו יתד ולקשור ביתד את רצועות העול, וכל אלו שיעורם אחד.