שיעור 180, ספר ירמיהו, פרק לב, א-ה

א הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֨הוּ֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר׃ ב וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּֽחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בֵּֽית־מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ ג אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃ ד וְצִדְקִיָּ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹ֥א יִמָּלֵ֖ט מִיַּ֣ד הַכַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י הִנָּתֹ֤ן יִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְדִבֶּר־פִּ֣יו עִם־פִּ֔יו וְעֵינָ֖יו אֶת־עֵינָ֥ו תִּרְאֶֽינָה׃ ה וּבָבֶ֞ל יוֹלִ֤ךְ אֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ֙ וְשָׁ֣ם יִֽהְיֶ֔ה עַד־פָּקְדִ֥י אֹת֖וֹ נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֧י תִֽלָּחֲמ֛וּ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֖ים לֹ֥א תַצְלִֽיחוּ׃

֍֍֍

פרק לב

(א) בפרק זה תובא נבואת ירמיהו בענין קניית שדה בארץ ישראל, שציוהו ה' לעשות כן כדי להודיע שעתידים ישראל לחזור לארצם לאחר הגלות, ותחילה מבאר שבאותו זמן היה חורבן הארץ גלוי לכל, ללא ספק. הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר.

(ב) וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל היו צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בבֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה.

(ג) אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר – וכך הוכיחו צדקיהו, ומחמת כן כלאו, מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא, לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ.

(ד) ועוד התנבא ואמר, וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים, על אף שינסה לברוח מהם, והכשדים לא יהרגוהו, כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל השונא אותו, ויהיה הדבר גרוע עבורו ממוות, וְדִבֶּר פִּיו עִם פִּיו – יוכיחנו על שעבר על שבועתו, וְעֵינָיו של צדקיהו, אֶת עֵינָו של נבוכדנצר מלך בבל תִּרְאֶינָה (ורמז לו שלאחר מכן ינקרו את עיניו, וכשיוליכוהו לבבל כבר לא יראה את הארץ).

(ה) וּבָבֶל (-לארץ בבל) יוֹלִךְ נבוכדנצר אֶת צִדְקִיָּהוּ, וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ, והוא יום מותו, נְאֻם ה', ועל כך הוסיף שלא יחשוב שאם ילחם בו יצליח, אלא גם כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים, לֹא תַצְלִיחוּ.