שיעור 646, ספר תהילים, פרק קמב, ה-ח

(ה) הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין ׀ וּרְאֵה֮ וְאֵֽין־לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי׃

(ו) זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּֽים׃

(ז) הַקְשִׁ֤יבָה ׀ אֶֽל־רִנָּתִי֮ כִּֽי־דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹֽדְפַ֑י כִּ֖י אָֽמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי׃

(ח) ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר ׀ נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי׃

(ה) הַבֵּיט יָמִין – לצד דרום, וּרְאֵה, וְאֵין לִי מַכִּיר שיציל אותי, כי רק אויבי נמצאים שם, אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי – איני יכול לנוס לצד מערב, כי גם שם האויבים נמצאים (ומתאר זאת באופן שההר והמערה נמצאים בצפון, ומשלשת הצדדים האחרים הקיפו אותו האויבים), וגם לא אוכל לקוות לסיוע מאנשים הנמצאים בחוץ, כיון שבין בני האדם אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי להושיעני.

(ו) וכנגד מה שפתח ואמר "קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק", אומר עתה, זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ בתפילתי, יְיָ. וכנגד מה שאמר "קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן", מבאר את התחנונים שהתחנן, אָמַרְתִּי, אף שאין לי זכות, תחון אותי במתנת חינם, משני טעמים, א. כי אַתָּה היית מַחְסִי תמיד, וראוי שתמשיך להושיעני גם עתה, ב. כיון שאתה נתת את חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, ואם כן ראוי שתשמור את חיי שנתת לי.

(ז) כנגד מה שאמר "אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי", מבאר עתה, כי בקשתו היתה הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד, שבכך צייר ותיאר את העינוי והדיכוי הפנימיים שיש לו מצד עצמו. וכנגד "צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד", שזו הצרה החיצונית, מבאר עתה ואומר, הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי, כִּי אָמְצוּ (-הם חזקים) מִמֶּנִּי.

(ח) ולאחר שסיים לספר את צרות הגוף בגשמיות, ביקש גם בעבור הנפש הרוחנית, ועל כך אמר הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר המערה את נַפְשִׁי, כי בהיותי סגור במערה איני יכול לעבוד את ה' כראוי, ועל ידי כך תרויח נפשי הרוחנית שני דברים, א. שאוכל לְהוֹדוֹת בעצמי אֶת שְׁמֶךָ, ב. בִּי – על ידי, כשיראו הכל את ישועתי, יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים – יתנו הצדיקים לה' כתר של הודאה ושבח, כִּי יראו שתִגְמֹל עָלָי – תציל אותי מתוך אהבתך אלי.