פרשת משפטים
"נקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג ז)
מצוות לא תעשה, שלא יהרגו בית דין את הנידון כי אם על פי עדים המעידים על אותו ענין שהוא נהרג עליו, שראוהו שעשה אותו בעיניהם ממש. ולא שיעידו עליו מצד ראיות חזקות, ועל זה נאמר 'ונקי וצדיק אל תהרוג', כלומר, היזהר עד מאד לבל תהרוג אדם שיהא באפשרות שלא עשה מה שאמרו עליו שעשה.
ואפילו אם ראוהו העדים רודף אחר חברו להרגו, והתרו בו 'אם הרגת אותו – תיהרג', והעלימו עיניהם – שלא ראו בהכותו אותו, ומצאוהו מיד הרוג ומפרפר והחרב ביד ההורג ומלאה דם, אין הורגים על פי עדותם, מפני שהעלימו עיניהם ממעשיו בעת ההכאה. וכשר הדבר וראוי להיות כן, שאילו התירה התורה להעניש על פי דבר הקרוב לדעת, תצא מכך תקלה, שלפעמים ימיתו אדם אף בדבר שאינו כל כך קרוב לדעת, עד שימיתו אדם שבאמת אינו חייב מיתה, ולפיכך סגר ה' זה השער, וציונו שלא להרוג עד שיעידו העדים שראו בעיניהם את המעשה המחייב מיתה.
עוד בכלל לאו זה, שאם העיד על האדם עד אחד שחילל שבת, ועד אחר מעיד עליו שעבד עבודה זרה, אף שבכל עבירה בפני עצמה יש משום חיוב מיתה, כיון שעדותם על שתי עבירות שונות, אינם מצטרפים לחייבו מיתה.
שרש המצוה ברור הוא, כמו שאמרנו.
ונוהגת בארץ ישראל, באנשים, הראויים לדון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יַהַרְגוּ בֵּית דִּין אֶת הַנִּדּוֹן כִּי אִם בְּעֵדִים הַמְּעִידִים עַל אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה שֶׁהוּא נֶהֱרַג עָלָיו, שֶׁרָאוּהוּ בְּעֵינֵיהֶם מַמָּשׁ, לֹא שֶׁיָּעִידוּ עָלָיו מִצַּד רְאָיוֹת חֲזָקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ז) 'וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג', כְּלוֹמַר, הִזָּהֵר עַד מְאֹד שֶׁלֹּא תַּהֲרֹג אָדָם שֶּׁיִּתָּכֵן שֶׁלֹּא עָשָׂה מַה שֶׁאָמְרוּ עָלָיו שֶׁעָשָׂה. וְאַף אִם רָאוּהוּ רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, וְהִתְרוּ בּוֹ 'יִשְׂרָאֵל הוּא, בֶּן בְּרִית הוּא, אִם הָרַגְתָּ אוֹתוֹ תֵּהָרֵג', וְהֶעֱלִימוּ עֵינֵיהֶם וְלֹא רָאוּ בָּרֶגַע שֶׁהִכָּהוּ, וּמְצָאוּהוּ מִיַּד הָרוּג וּמְפַרְפֵּר, וְהַסַּיִף בְּיַד הַהוֹרֵג וְנוֹטֵף דָּם, אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג'. וְכָשֵׁר הַדָּבָר וְרָאוּי לִהְיוֹת כֵּן, שֶׁאִלּוּ הִתִּירָה הַתּוֹרָה לְהַעֲנִישׁ עַל פִּי עֵדוּת שֶׁאֵינָהּ רְאִיָּה מַמָּשׁ, יִתְקַיְּמוּ הָעוֹנָשִׁים גַּם בְּאֶפְשָׁרוּיוֹת רְחוֹקוֹת מֵהָאֱמֶת, עַד שֶׁלִפְעָמִים נַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם עַל מַה שֶׁלֹּא עָשׂוּ, כִּי יֵשׁ לָאֶפְשָׁרוּיוֹת הַשּׁוֹנוֹת מָקוֹם רָחָב מְאֹד. וְדַע זֶה וְהַבִינֵהוּ, כִּי דָּבָר בָּרוּר הוּא, וּלְפִיכָךְ סָגַר ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הַשַּׁעַר הַזֶּה, וְצִוָּה אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לְהַעֲנִישׁ בְּשׁוּם אֹפֶן עַל מַעֲשֵׂה שֶׁלֹּא רָאוּ הָעֵדִים בְּעֵינֵיהֶם, וְכָל פִּקּוּדֵי ה' יִתְבָּרַךְ יְשָׁרִים. עוֹד נִכְלָל בִּכְלָל לָאו זֶה, מִי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שְׁנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה אַחַת, כְּגוֹן שֶׁהָאֶחָד מֵעִיד עָלָיו שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, וְהַשֵּׁנִי מֵעִיד עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֵינָם מִצְטָרְפִים לְחַיְּבוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג'. וַאֲפִילוּ אִם הָיָה אֶחָד מֵעִיד שֶׁרָאָהוּ עוֹבֵד לַחַמָּה, וְהַשֵּׁנִי מֵעִיד שֶׁרָאָהוּ עוֹבֵד לַלְּבָנָה, אֵינָם מִצְטָרְפִים לְחַיְּבוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג'.
שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה, נִגְלֶה הוּא, כְּמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר. וּבְכָל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה מִן הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁכָּתַבְתִּי, הַטַּעַם הוּא כֵּיוָן שֶׁרָצָה הָאֵל שֶׁנַּהֲפֹךְ בְּכָל זְכוּת הַנִּדּוֹן, שֶׁמָּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְנִחָם עַל רָעָתוֹ שֶׁעָשָׂה, וְיִהְיֶה עֲדַיִן מִמְיַשְׁבֵי הָעוֹלָם, וְה' בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּיִשּׁוּבוֹ.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁאֲפִילוּ כְּשֶׁשְּׁנֵי הָעֵדִים מְעִידִים עַל מַעֲשֵׂה אֶחָד, אֵין עֵדוּתָם מִצְטָרֶפֶת עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵיהֶם כְאֶחָד, וְשֶׁיִּרְאוּ זֶה אֶת זֶה בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה, אַךְ אִם הִבִּיט הָאֶחָד מֵחַלּוֹן אֶחָד, וְהִבִּיט חֲבֵירוֹ מֵחַלּוֹן אַחֵר, וְאֵינָם יְכוֹלִים לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָם בְּטֵלָה. אָמְנָם אִם אָדָם שְׁלִישִׁי הִתְרָה בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר, וְאָדָם זֶה רוֹאֶה אֶת שְׁנֵי הָעֵדִים, הֲרֵי הוּא מְצָרְפָם.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּאֲנָשִׁים, לְפִי שֶׁבָּהֶם הַמִּשְׁפָּט, אֲבָל לֹא בַּנָּשִׁים, שֶׁאֵינָן דָּנוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְדָן עַל פִּי עֵדוּת שֶׁאֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְעוֹנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁגּוֹרֵם לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת שֶׁלֹּא כְּדִין.
