שיעור 187, ספר ירמיהו, פרק לב, כח-ל

כח לָכֵ֕ן כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה הִנְנִ֣י נֹתֵן֩ אֶת־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֗ים וּבְיַ֛ד נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ׃ כט וּבָ֣אוּ הַכַּשְׂדִּ֗ים הַנִּלְחָמִים֙ עַל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְהִצִּ֜יתוּ אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בָּאֵ֖שׁ וּשְׂרָפ֑וּהָ וְאֵ֣ת הַבָּתִּ֡ים אֲשֶׁר֩ קִטְּר֨וּ עַל־גַּגּֽוֹתֵיהֶ֜ם לַבַּ֗עַל וְהִסִּ֤כוּ נְסָכִים֙ לֵֽאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֖עַן הַכְעִסֵֽנִי׃ ל כִּֽי־הָי֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אַ֣ךְ עֹשִׂ֥ים הָרַ֛ע בְּעֵינַ֖י מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶ֑ם כִּ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל אַ֣ךְ מַכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י בְּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍֍

(כח) לָכֵן – בגלל הטעם שיבואר להלן (פסוק ל), כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וּלְכָדָהּ.

(כט) וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ, וּשְׂרָפוּהָ, וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל, וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי, ובכך נעשו הבתים והגגות כמזבחות של עבודה זרה, שיש חיוב להרסם.

(ל) והטעם שדבר זה מוכרח להיעשות, כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי, מִנְּעֻרֹתֵיהֶם – הורגלו לכך מנעוריהם, ונוסף לכך חטאם המיוחד של עשרת השבטים, כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (-עשרת השבטים) אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי – עושים כן להכעיסני בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, נְאֻם ה'.