שיעור 188, ספר ירמיהו, פרק לב, לא-לג

לא כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י הָ֤יְתָה לִּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את לְמִן־הַיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנ֣וּ אוֹתָ֔הּ וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה לַֽהֲסִירָ֖הּ מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃ לב עַל֩ כָּל־רָעַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָֽׂרֵיהֶ֔ם כֹּֽהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִֽיאֵיהֶ֑ם וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְיֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ לג וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְלַמֵּ֔ד וְאֵינָ֥ם שֹֽׁמְעִ֖ים לָקַ֥חַת מוּסָֽר׃

֍֍ ֍

(לא) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי – כמגן מפני כעסי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, כדי שכאשר יחטאו ישראל לא אכעס עליהם ואכלם, אלא אוכל לתלות את הדבר בעיר הזאת, כאילו המקום הוא הגורם להם לחטוא, לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי, ובכך אכלה את חמתי על עצים ועל אבנים, ולא על ישראל בעצמם.

(לב) עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר לא חטאו רק לתאבון, אלא עָשׂוּ כן כדי לְהַכְעִסֵנִי, הֵמָּה, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם, וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.

(לג) וגם כשבאתי להשיב אל דרך הטוב, וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים, ואף על פי שלא לימדתי אותם רק פעם אחת, אלא וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, ולא רק שאינם לומדים, אלא וְאֵינָם שֹׁמְעִים כלל, שאילו היו שומעים, אפילו שמיעת האוזן בלבד, היה הדבר מועיל להם לָקַחַת מוּסָר.