מסכת כלים, פרק יט, משנה ט

משנה ט: תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, טְמֵאָה מִדְרָס וּטְמֵא מֵת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז טֶפַח. נִפְחֲתָה מִלְמַעְלָן, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. נִפְחֲתָה מִלְּמַטָּן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר, בָּטְלָה הַטְּפֵלָה:

משנה ט: תֵּבָה של עץ שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ, כיון שהיא ראויה לישיבה אף בזמן שמשתמשים בה, טְמֵאָה – מקבלת טומאת מִדְרָס, וּטְמֵא מֵת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵימָתַי היא מקבלת טומאת מדרס, בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, אבל אם היא גבוהה עשרה טפחים אינה ראויה לישיבה, אוֹ – וכן בתנאי שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז – בליטה העשויה לקישוט בגובה טֶפַח, אך אם יש לזבז טפח אינה ראויה לישיבה, אפילו כשהיא פחותה מעשרה טפחים. נִפְחֲתָה התיבה מִלְמַעְלָן, ואינה ראויה לישיבה, אינה מקבלת טומאת מדרס, אך עדיין טְמֵאָה טְמֵא מֵת – ראויה היא להטמא בטומאת מת, כיון שעדיין יש לה בית קיבול והיא ראויה לשימוש. נִפְחֲתָה התיבה מִלְּמַטָּן, ושוב אי אפשר להניח בה חפצים, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא – סובר שעדיין היא מקבלת טומאת מדרס, כיון שכל זמן שחלקה העליון קיים עדיין היא ראויה לישיבה, וכל דבר הנטמא בטומאת מדרס נטמא אף בשאר הטומאות. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, בין מטומאת מדרס ובין משאר הטומאות, מִפְּנֵי שכל כלי שֶׁבָּטַל ממנו הָעִקָּר – שימושו העיקרי, בָּטְלָה גם הַטְּפֵלָה, וכיון שהשימוש העיקרי בתיבה הוא להניח בו חפצים, והשימוש הטפל הוא לשבת על גביו, כיון שנפחתה התחתית שלו ובטל השימוש העיקרי של הנחת חפצים, התבטלה גם חשיבותו לענין השימוש של הישיבה על גביו, ואינו מקבל טומאה כלל.