מסכת כלים, פרק כ, משנה ג 1

משנה ג: מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאוֹ בֵּית יָד לְקֻרְדֹּם, חִבּוּר לַטֻּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה.

משנה ג: מַקֵּל של עץ, שאין לו שימוש מסוים, והרי הוא ככל פשוטי כלי עץ, שאין להם בית קיבול, שאינם מקבלים טומאה, שֶׁעֲשָׂאוֹ באופן זמני כבֵּית יָד לְקַרְדֹּם – ידית לגרזן, אך לא היתה כוונתו להשאירו כך באופן קבוע, הרי זה חִבּוּר לַטֻּמְאָה רק בִּשְׁעַת מְלָאכָה, כלומר, כיון שריבתה התורה את ידיות הכלים לענין קבלת טומאה, אף ידית זו בכלל הריבוי ומקבלת טומאה כאשר נטמא הקרדום, אך כיון שחיבורו של מקל זה לקרדום הוא באופן זמני בלבד, לכן רק בשעת עשיית מלאכה בקרדום הרי ידית זו מקבלת טומאה, אך שלא בשעת מלאכה אינה מקבלת טומאה, כיון שהאדם עשוי להשליך מקל כזה לבין העצים, והרי זה ככל כלי עץ שאין להם בית קיבול, שאינם מקבלים טומאה.