שיעור 200, ספר ירמיהו, פרק לד, ח-י

ח הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה אַֽחֲרֵ֡י כְּרֹת֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ בְּרִ֗ית אֶת־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם לִקְרֹ֥א לָהֶ֖ם דְּרֽוֹר׃ ט לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָֽעִבְרִ֥י וְהָֽעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּֽיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃ י וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־הַשָּׂרִ֨ים וְכָל־הָעָ֜ם אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ בַבְּרִ֗ית לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֤ישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ֙ חָפְשִׁ֔ים לְבִלְתִּ֥י עֲבָד־בָּ֖ם ע֑וֹד וַֽיִּשְׁמְע֖וּ וַיְשַׁלֵּֽחוּ׃

֍֍ ֍

(ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר, ונחשבת קריאה זו כקריאת דרור וחופש לכל העם, הגם שלא נמכרו לעבדים, כיון שעד עתה לא היה שום אדם בטוח בעצמו שלא יֵעָנִי וימכר לעבד, ועתה על ידי כריתת ברית זו היו הכל בטוחים בעצמם, שלא יהיו עבדים. וצדקיהו המלך לא פנה תחילה אל השרים, כי חשש שלא ישמעו לו, כיון שהם אינם חוששים שמא יהיו עניים, אלא פנה לכל העם.

(ט) והיו שתי תקנות בברית זו, האחת, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה, אפילו שעדיין לא עבדום שש שנים, חָפְשִׁים, והתקנה השניה היתה על העתיד, לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ – ששום איש לא יקנה לעבד את אחיו היהודי.

(י) ואמנם לא רק העם שמע למלך, אלא וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים, וגם קיבלו על העתיד, לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד, ואחרי כריתת הברית גם עשו כן בפועל, וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ.