פרשת קרח
בפרשת קרח מובא שאמר משה רבינו 'לא חמור אחד מהם נשאתי', ומפטירים בתוכחה שאמר שמואל לישראל, בה אמר 'את שור מי לקחתי, וחמור מי לקחתי'.
ספר שמואל פרק יא (יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, כיון שכולכם מקבלים מרצון את מלכותו של שאול, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל, וּנְחַדֵּשׁ שָׁם את הַמְּלוּכָה של שאול, שתהיה מרצון העם. (טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה', וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: פרק יב (א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה, על אף שהייתי יכול רק למנות לכם מלך, ולא הייתי חייב לשמוע לבקשתכם שהמלך יהיה גם השופט, כי מצד הדין אי אפשר להסיר את השופט משררתו אם לא מצאו בו עוול, אף על פי כן שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי, שאמרו 'ושפטנו מלכינו', וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ, והסכמתי שמלך זה יהיה גם השופט אתכם. (ב) וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי לא השגתי שום טובה במה שעבדתי אתכם כל השנים, כי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי – קפצה עלי זקנה בטרם עת, שהרי היה בן חמישים שנה באותה שעה, וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם, כחלק מהעם, ולא ירשו בני את גדולתי, וְלא היה ראוי לכם להעבירני משררתי, שהרי אֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ולא התרשלתי בעבודתי. וגם לא מצאתם בי כל עוול בענייני המשפט ולקיחת שוחד, (ג) כי הִנְנִי לפניכם, עֲנוּ בִי – אמרו לי אם יש לכם טענות כנגדי, ועתה לא תחניפו לי, באשר אנו לנֶגֶד ה', וְגם לא תפחדו לומר טענותיכם, כיון שאנו נֶגֶד מְשִׁיחוֹ – לפני המלך המשוח, והוא יעשה משפט אמת, וסידר את הדברים מהחמוּר אל הקל, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי – האם לקחתי בחוזקה את שורו של אחד מכם, וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי – והאם לקחתי ממכם חמור לצורך רכיבתי ממקום למקום, כדרך שהיו לוקחים השופטים מהעם, בהיתר, כשהיו הולכים מעיר לעיר לשופטם. וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי, כלומר שעיכבתי ממונו אצלי, כגון שלא שילמתי לשכיר בזמנו וכדומה, אֶת מִי רַצּוֹתִי – האם ביקשתי מאחד מכם שיתן לי מתנה מרצונו, וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ – והאם לקחתי ממון מאדם שנגזר דינו בבית דין להענש במיתה או מלקות, כדי שתמורת זאת אעלים עיני מעונשו, ואם עשיתי אחד מדברים אלו אימרו לי זאת, וְאָשִׁיב לָכֶם. (ד) וַיֹּאמְרוּ לו כל ישראל, לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ, לעכב ממון שלא כדין, וְלֹא רַצּוֹתָנוּ, לתת לך מתנות, וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה אפילו אם ביקש לתת לך מתנה מרצונו, וכל שכן שלא לקחת מאיתנו דברים בחוזקה. (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שמואל, אף דברים שאין אתם יכולים לדעת, כגון שלא נטלתי לעצמי שכר מקופת הציבור שהיתה תחת ידי, ולפי הדין היה מותר לי ליטול משם שכר, עֵד ה' בָּכֶם – יעיד ה', היודע נסתרות, שלא נטלתי משם כלום, וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי אף אם הייתם מחפשים בכל ביתי, לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה, וַיֹּאמֶר ה', על ידי בת קול שיצאה מהשמים, ואמרה 'עֵד', כלומר, ה' מעיד שדברי שמואל נכונים, ולא נטל לעצמו מאומה מיד הציבור. אמנם ישראל לא הבינו בתחילה מיהו הקול האומר 'עד', (ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, זהו קול ה', אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, כלומר, הכינם להיות שופטים על ישראל, וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוא שהשמיע עתה קולו מהשמים, והעיד שלא לקחתי מכם מאומה, וצדיק אני בדבר כצדקת משה ואהרן, ששפטו את ישראל. לאחר שהוכיח שמואל את ישראל על הנהגתם כלפיו, חוזר הוא ומוכיחם על הנהגתם כלפי ה', (ז) המשיך שמואל ואמר לעם, וְעַתָּה, הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה', לראות מה עוול מצאתם בהנהגת ה' שמחמת כן ביקשתם לכם מלך, זיכרו אֵת כָּל צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, וְאֶת [-ועם] אֲבוֹתֵיכֶם. (ח) ותחילה פירש שמואל את צדקות ה' עם האבות, כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב למִצְרָיִם, והשתעבדו המצרים בבניו, לא הושיעם על ידי מלך, אלא כאשר התפללו לפניו, וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל ה', וַיִּשְׁלַח ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. (ט) ואף לאחר שישבו בארץ ישראל לא סרה מהם השגחת ה', הן להענישם כשחטאו והן להושיעם כשחזרו בתשובה, ולכן, כאשר חטאו ישראל וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּמְכֹּר אֹתָם – שיעבדם לגמרי בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר, וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים בזמן שמשון, שהיו ישראל משועבדים תחת ידם. ופעמים שלא שיעבדם לגמרי, אלא רק הביא עליהם מלחמות, כפי שהיה עם הפלישתים עצמם בזמן שמואל הנביא, וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב בזמן יפתח, וַיִּלָּחֲמוּ בָּם. (י) ובכל התקופות הללו חזרו ישראל בתשובה, וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה', וַיֹּאמְרוּ, חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת ה', וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת [-מיני עבודות זרות], וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ, וְנַעַבְדֶךָּ. (יא) וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל, זה גדעון שהושיעם מיד מדין, וְאֶת בְּדָן, זה שמשון, שהושיעם מיד פלישתים, כשהיו משועבדים תחת ידם לגמרי. וְכן שלח אֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, בזמן שלא היו משועבדים לאויביהם לגמרי, אלא רק נלחמו בהם האויבים, ויפתח ושמואל עזרו להם במלחמה, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, לאחר ששלטו עליכם לגמרי, הצילכם ה' מידם, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח, לאחר שנלחמו בכם, הושיעכם וישבתם שלווים ובטוחים ממלחמה. (יב) ועתה, לאחר שהומלך שאול, וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, ולא נתתם לב לכך שתמיד היתה השגחת ה' חופפת עליכם, להענישכם כשעברתם עבירות ולהושיעכם בעת שתשובו אליו, והיה לכם להבין שבואו של נחש מלך עמון זהו עונש על כך שמאסתם את מלכות ה' וביקשתם לכם מלך בשר ודם, והיה ראוי לכם לחזור בתשובה מחטא זה, וַתֹּאמְרוּ לִי, לֹא, איננו חוזרים בנו מבקשתנו שימלוך עלינו מלך, כִּי רק מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ, וְאף על פי שראיתם תמיד כי ה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם, ומנהיג אתכם לפי מעשיכם. וכמו שמאסתם אותי מלשפוט אתכם, כן מאסתם את ה' ממלוך עליכם. עתה מבאר להם שמואל, שגם לאחר שהמליכו עליהם מלך אין זה חטא גמור, אלא תלוי הדבר בבחירתם מכאן והלאה, (יג) וְעַתָּה, המלכת שאול מתייחסת גם אליכם וגם לה', כי הִנֵּה – מצד אחד, זהו הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם, אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם, כלומר, עיקר המלכתו מתייחסת אליכם, באשר אתם שאלתם מה' שימליך עליכם מלך, וְהִנֵּה – ומצד שני, נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ, כלומר בחירת שאול היתה רק על ידי ה', בגורל ובאורים ותומים, וחילוק זה אינו רק ביחס לעבר, אלא גם לענין העתיד יש שתי דרכים במלכותו של שאול, (יד) הדרך האחת, אִם תִּירְאוּ אֶת ה', וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ, וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ לקיים מצוות, וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי ה' לעבור עבירות, וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם, שלא יהיה המלך כתכלית בפני עצמה, אלא הוא יהיה כשר צבא ה' ההולך בפקודתו, ותהיו כולכם עבדי ה'. (טו) והדרך השניה, וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' לקיים מצוות, וּמְרִיתֶם אֶת פִּי ה' ותעברו עבירות, וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם – יעניש אתכם ה' כפי שהעניש את אבותיכם, כשעברו על דבריו. (טז) גַּם עַתָּה, אל תסברו שסרה ממכם השגחת ה', אלא הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם, ובכך תראו שעדיין השגחת ה' דבקה בכם, לעשות נפלאות ולשדד מערכות הטבע, ולכן לא היה לכם לבקש מלך בשר ודם שיעזור לכם בדרכי הטבע, (יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, ואין זה זמן גשמים, אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר, שאין זמנם עתה, וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ בחיי, והיה לכם לבקשו לאחר מותי, בדומה לגשם, שהוא טוב בזמנו, אך אינו מתאים לתקופת שנה זו. (יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה', וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל. ועל ידי נס זה הוכיח להם שמואל שלשה דברים: א. כי השגחת ה' עליהם, ואינם צריכים להשתדלות בדרכי הטבע על ידי מלך. ב. כי הוא עצמו יכול להושיעם בתפילתו, כפי שהושיעם במלחמת הפלישתים (לעיל פרק ז), ולא היה להם למאוס בהנהגתו. ג. כי כשם שהמטר טוב בימות החורף ורע בימות הקיץ, כך בקשת המלך היתה מתאימה בזמן מאוחר יותר, כשיהיו נתונים תחת דרכי הטבע, ואילו עתה בזמן ששמואל עדיין חי, רעה היא. (יט) הבינו ישראל כי אכן נהגו שלא כראוי כלפי שמואל וכלפי ה' בבקשם מלך, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל, הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאַל נָמוּת, כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה, לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ. (כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ – אל תפחדו, כי אם היה ה' קוצף עליכם ללא סיבה, היה לכם להתיירא מדוע השתנתה הנהגתו עימכם לרעה, אבל עתה אין הדבר כן, אלא אַתֶּם במעשיכם עֲשִׂיתֶם לעצמכם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת, ולא השתנה רצון ה' להיטיב לכם כאשר תלכו אחריו, אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה', אלא וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם – עבודה מאהבה, שלא על מנת לקבל שכר, ואף אם תדעו שתוכלו להשיג תועלת בעבודה זרה לא תעבדוה, מחמת אהבת ה'. (כא) ומלבד זאת, וְלֹא תָּסוּרוּ – אין לכם כלל לסור מאחרי עבודת ה' לעבוד עבודה זרה, שהרי לא תמצאו בהם תועלת כלל, כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ, אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ שום תועלת, וְלֹא יַצִּילוּ אתכם משום רעה, ואף בדרך סגולית לא יועילו, כִּי תֹהוּ הֵמָּה לגמרי. (כב) ועתה הוסיף וביאר להם את מה שאמר להם בתחילה, אל תיראו, כִּי אם תעבדו את ה' כראוי, לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ, משתי סיבות, א. בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל שנודע בכל העולם על ידי ישראל, ואם יטשם ה' יאמרו הגויים שחלילה אין לו יכולת להושיעם. ב. כִּי הוֹאִיל ה' והתחיל לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם, ולא יתכן שישתנה רצון ה':
