ספר נשים: הלכות אישות, פרק טז
ה) וכן התקינו שלא תגבה האלמנה כתובתה אלא מן הקרקע, ואינה גובה משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת הבעל, ואין הבנות ניזונות לאחר מיתת אביהן משבח ששבחו נכסים לאחר מיתתו, והאלמנה אינה טורפת בכתובתה בשבח שהשביח הלוקח אף על פי שבעל חוב גובה את השבח, ודברים אלו מקולי כתובה הם – קולות שהקילו חכמים בדיני גביית כתובה.
ו) וכן מקולי כתובה, שתטול האשה בכתובתה מן הפחות שבמטבעות, כיצד, נשא אשה במקום מסוים, וגירשה במקום אחר, אם היו מעות מקום הנישואין טובים ממעות מקום הגירושין, נותן לה ממעות מקום הגירושין. ואם היו מעות מקום הגירושין טובות ממעות מקום הנישואין, נותן לה ממעות מקום הנישואין. במה דברים אמורים, בשהיה כתוב בכתובתה 'מעות' סתם, אבל אם פירש בה מטבע ידוע, בין בעיקר בין בתוספת, הרי היא כדין המלוה את חבירו מטבע ידוע, שנותן לו כמה שהלוהו, וכמו שיתבאר בהלכות הלואה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
