ובא לציון
בָּרוּךְ הוא הַגֶּבֶר (-האיש) אֲשֶׁר יִבְטַח תמיד בַּיהֹוָה, כי אז וְהָיָה (-יהיה) יְהֹוָה מִבְטַחוֹ – המבטח שלו (-אם יבטח בו, הוא יהיה מבטחו, ולא יירא מכל רע, רד"ק).
בִּטְחוּ בַיהֹוָה עֲדֵי עַד (-לעולמי עולמים), כִּי רק בְּיָהּ יְהֹוָהראוי לבטוח, לפי שהוא צוּר – סלע חזק שאפשר לחסות בו עוֹלָמִים (-לעולם).
וְיִבְטְחוּ בְךָ ישראל שהם יוֹדְעֵי ומכירי שְׁמֶךָ, בראותם כִּי לֹא עָזַבְתָּ את ישראל דֹרְשֶׁיךָ – הפונים אליך יְהֹוָה בתפלה – אלא היית עמם בצרתם.
יְהֹוָה חָפֵץ להרבות חכמה בישראל לְמַעַן – בגלל צִדְקוֹ (-צדקתו), לכן יַגְדִּיל וירבה להם תּוֹרָה ומצוות וְיַאְדִּיר (-ויחזק) אותם (-באיכות, מלבי"ם).
יְהֹוָה שאתה אֲדֹנֵינוּ – אדון כל הנבראים! מָה מאד אַדִּיר ומפורסם חוזק שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ (-שאתה משגיח ומושל בעולם, מאירי)
ואם כן חִזְקוּ – התחזקו וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, אתם כָּל הַמְיַחֲלִים ומקוים לַיהֹוָה– כי בודאי יושיעכם וימלא תקותכם!
