מסכת כלים, פרק כב, משנה ג

משנה ג: סַפְסָל שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, טָהוֹר. נִטַּל הַשֵּׁנִ י, טָהוֹר. אִם יֶשׁ בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח, טָמֵא. שְׁרַפְרַף שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, טָמֵא. וְכֵן הַכִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קַתֶּדְרָא:

משנה ג: סַפְסָל, שיש לו שתי רגלים בשתי קצותיו כדי להגביהו מן הארץ, שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, כלומר, אחד משתי רגליו המחוברות בשני ראשיו, כיון שאי אפשר לשבת עליו בדרך זו, הרי הוא טָהוֹר – אינו מקבל טומאה. נִטַּל גם הַשֵּׁנִי, עדיין הוא טָהוֹר, כיון שאין תועלת בישיבה עליו כשאין לו רגלים, שהרי זו כישיבה על הארץ ממש. אך אִם יֶשׁ בּוֹ, בספסל עצמו, ללא הגבהת רגליו, גֹבַהּ טֶפַח, הרי יש תועלת בישיבה על גביו, והרי הוא טָמֵא – מקבל טומאה. שְׁרַפְרַף, המשמש כהדום לרגלים, ויש לו גם כן שתי רגלים, שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, עדיין הוא ראוי להנחת הרגלים עליו, ולכן הוא טָמֵא – מקבל טומאה. וְכֵן הַכִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קַתֶּדְרָא – לפני כסא גדול וחשוב, ואותו כסא רגיל משמש כהדום לרגלי היושב בקתדרא, דינו כשרפרף, שאפילו אם ניטל אחד מראשיו עדיין הוא מקבל טומאה, כיון שראוי הוא לשמש כהדום לרגלים.