שיעור 211, ספר ירמיהו, פרק לז, א-ה

פרק לז א וַיִּ֨מְלָךְ־מֶ֔לֶךְ צִדְקִיָּ֖הוּ בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ תַּ֗חַת כָּנְיָ֨הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִמְלִ֛יךְ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בְּאֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ ב וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֶל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ ג וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ אֶת־יְהוּכַ֣ל בֶּן־שֶֽׁלֶמְיָ֗ה וְאֶת־צְפַנְיָ֤הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר הִתְפַּלֶּל־נָ֣א בַֽעֲדֵ֔נוּ אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ ד וְיִרְמְיָ֕הוּ בָּ֥א וְיֹצֵ֖א בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וְלֹֽא־נָתְנ֥וּ אֹת֖וֹ בֵּ֥ית הַכְּלֽוּא׃ ה וְחֵ֥יל פַּרְעֹ֖ה יָצָ֣א מִמִּצְרָ֑יִם וַיִּשְׁמְע֨וּ הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עַל־יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ אֶת־שִׁמְעָ֔ם וַיֵּ֣עָל֔וּ מֵעַ֖ל יְרֽוּשָׁלִָֽם׃

֍֍ ֍

פרק לז (א) וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ חדש על יהודה וירושלים, צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ, ומלך תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים, אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, ולא מנה הכתוב בפירוש את מלכותו של יכניהו בן יהויקים (אלא רק רמז לכך במה שכתב שמלכות צדקיהו היתה תחת כניהו בן יהויקים), כיון שמלך רק שלשה חודשים, ולא היתה זו נחשבת למלכות.

(ב) ואף שצדקיהו עצמו היה מלך צדיק, העם היו רשעים, והמלך נגרר אחריהם, וְלֹא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל דִּבְרֵי ה', אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא.

(ג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה, וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לֵאמֹר, הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ.

(ד) וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם, וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא כדי שלא יתנבא, כיון שקיבלו את נבואתו והאמינו לה.

(ה) וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם לעזור לצדקיהו מלך יהודה במלחמתו בכשדים, וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם של חיל פרעה, וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם, אך לא חזרו לארצם, אלא רק התרחקו מירושלים, כדי שלא תהיה להם המלחמה פנים ואחור, ופנו להלחם תחילה בחיל פרעה. ומתוך שלשה דברים אלו, שקיבלו את נבואת ירמיהו, ושלחו אליו שיתפלל לה', ויצאו חיל פרעה לעזור להם, היו יכולים לחשוב שתתבטל מעליהם הגזירה.