מסכת עירובין, פסקי הלכות, פרק ט (ב) ופרק י (א)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ז. אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בכולה ואף על פי שהיא שלש מחיצות ותקרה, שאנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם רוח רביעית, והזורק מרה"ר לתוכה פטור כזורק למבוי סתום שיש לו קורה, בית או חצר שנפרץ קרן זוית שלה בעשר אמות הרי זה אסור לטלטל בכולו אף על פי שכל פרצה שהיא עד עשר אמות כפתח, אין עושין פתח בקרן זוית, ואם היתה שם קורה מלמעלה על אורך הפרצה רואין אותה שירדה וסתמה ומותר לטלטל בכולו והוא שלא תהיה באלכסון. (שבת פרק יז הלכה לה)

ח. חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה, היו שתי חצירות אסורין עד שיערבו, יבשו המים בשבת אסור לטלטל בין הפסין שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכן אלא משום המים, באו לו מים בשבת מותר לטלטל ביניהן, שכל מחיצה שנעשית בשבת שמה מחיצה, מבוי שניטלה קורתו או לחיו בשבת אסור לטלטל בו אף על פי שנפרץ לכרמלית. (שבת פרק יז הלכה לד)

ט. נפרץ המבוי במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרה"ר הרי זה אסור מפני שהוא מבוי מפולש, והחצר מותרת שהחצר שרבים בוקעין בה ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רה"י גמורה. (שבת פרק יז הלכה יח)

פסקי הלכות עפ"י הרי"ף – עירובין, פרק י (א)

א. המוצא תפילין בשבת ברשות הרבים כיצד הוא עושה לובשן כדרכן מניח של יד בידו של ראש בראשו ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן, ואם היו הרבה ולא נשאר מן היום כדי להכניסן דרך מלבוש הרי זה מחשיך עליהם ומכניסן במוצאי שבת, ואם היה בימי השמד שמתירא לישב ולשמרן עד הערב מפני הגוים מכסן במקומן ומניחן והולך. (שבת פרק יט הלכה כג)

ב. היה מתיירא להחשיך עליהן מפני הליסטים נוטל את כולן כאחת ומוליכן פחות פחות מארבע אמות או נותנן לחבירו בתוך ארבע אמות וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה, במה דברים אמורים בשהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין קשר של תפילין שודאי תפילין הן אבל אם לא היו רצועותיהן מקושרות אינו נזקק להן. (שבת פרק יט הלכה כד)

ג. לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו שעמו בתוך ארבע אמות, וכן חבירו לחבירו האחר שבצדו אפילו הן מאה, ואף על פי שהחפץ הולך כמה מילין בשבת מותר, מפני שכל אחד מהן לא טלטל אלא בתוך ארבע אמות שלו. (שבת פרק יב הלכה יז)

ד. לא יצא החייט במחטו בידו ולא הלבלר בקולמוסו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויוציא, וחייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת, ומותר לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה הואיל וחייב אדם למשמש בתפיליו בכל עת אינו שוכחן, שכח ויצא בהן לרשות הרבים ונזכר שיש לו תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שמגיע לביתו או לבית המדרש. (שבת פרק יט הלכה כו)

ה. הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרה"ר ומקצתו בידו, אם נתגלגל חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו, גזירה שמא ישמט כולו מידו ויעבירנו ארבע אמות, נתגלגל לתוך ארבע אמות גוללו אצלו, וכן אם נתגלגל לרה"י גוללו אצלו, היה קורא ברה"י ונתגלגל לרה"ר אם נח בה הופכו על הכתב, ואם לא נח אלא היה תלוי באויר רה"ר ולא הגיע לארץ גוללו אצלו. (שבת פרק טו הלכה כא)

ו. כותבי ספרים תפילין ומזוזות אסור להם להפך היריעה על פניה אלא פורש עליה בגד או כופלה. (תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יז)

ז. ומותר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה ואין צריך לומר על גבי חומשים, ומניחין החומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה, וכל כתבי הקדש אפילו הלכות ואגדות אסור לזרקן, הקמיעין שיש בהם ענינים של כתבי הקודש אין נכנסין בהן לבית הכסא אלא אם כן היו מחופות עור. (תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ה)

ח. זיז שלפני החלון יוצא באויר שעל רה"ר, אם היה למעלה מעשרה טפחים מותר להשתמש עליו שאין רה"ר תופסת אלא עד עשרה טפחים, לפיכך מותר להשתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. (שבת פרק טו הלכה ד)

ט. במה דברים אמורים כשהיה זיז אחד יוצא באויר, אבל אם היו יוצאים בכותל שני זיזין זה למטה מזה אף על פי ששניהם למעלה מעשרה, אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבעה על ארבעה אסור להשתמש עליו, מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת, ואסרו זה על זה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. (שבת פרק טו הלכה ה)

י. אין בעליון ארבעה ואין בתחתון ארבעה, משתמש בשניהן וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים, היה בתחתון ארבעה והעליון אין בו ארבעה אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד, אבל בשאר הזיז שבשני צדדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו. (שבת פרק טו הלכה ו)

יא. כל זיז היוצא על אויר רה"ר שמותר להשתמש עליו, כשהוא משתמש בו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהן שאם יפלו לרה"ר ישברו, אבל שאר כלים ואוכלין אסור שמא יפלו לרה"ר ויביאם. (שבת פרק טו הלכה ז)

יב. עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולה, ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות, ואם הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת, וכן עומד אדם ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים, ברשות הרבים ופותח ברשות היחיד, בהמה שהיתה רובה בחוץ וראשה בפנים אובסין אותה, ובגמל עד שיהא ראשו ורובו בפנים הואיל וצוארו ארוך. (שבת פרק טו הלכה א)