מסכת כלים, פרק כג, משנה א

פרק כג, משנה א: הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, טָמֵא. וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן, טָהוֹר. הָאֻכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ:

פרק כג, משנה א: הַכַּדּוּר העשוי עור אטום מכל צידיו, ומלא בתוכו בצמר וכדומה, ומשמש כמשחק לילדים, וְהָאִמּוּם – דפוס של מנעל אטום העשוי עור ומלא בצמר וכדומה, ומשמש לעשות על גביו מנעלים, וְהַקָּמֵעַ של עור שיש בתוכו קלף כתוב, וְהַתְּפִלִּין, שהם עשויים עור ובתוכם הפרשיות הכתובות בקלף, שֶׁנטמאו, ואחר כך נִּקְרְעוּ בחלקם החיצוני במקום התפר של העור, ועדיין יש להם בית קיבול, נשארו בטומאתם, ולכן הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן – בחלק החיצוני שלהם, של העור, טָמֵא, וְאילו הנוגע בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן, והיינו במילוי הצמר שבכדור ובאימום, או בפרשיות שבקמע ובתפילין, טָהוֹר, כיון שאינם נחשבים כמחוברים להם, ואינם נטמאים עמם. הָאֻכָּף – כלי ישיבה העשוי עור ומלא בצמר וכדומה, שמניחים על גבי הסוס ורוכבים על גביו, שֶׁנטמא, ונִּקְרַע העור החיצוני שלו, לא רק הנוגע בעור של האוכף נטמא, אלא אף הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ, כלומר, כשמכינים את האוכף תופרים את העור החיצוני יחד עם מוכי הצמר שבתוכו, כדי שלא יזוזו ממקום למקום תחת מושבו של הרוכב, ונמצא שהם מחוברים לעור ונחשבים כדבר אחד עמו, ולכן כשנטמא האוכף נטמא עמו אף המילוי הפנימי שלו.