ספר נשים: הלכות אישות, פרק יז
יב) מי שהיו לו שתי נשים, ומכר את שדהו, וקנו מיד האשה הראשונה שאין לה שיעבוד על שדה זו ואינה טורפת אותו מן הלוקח, והיה הקנין מועיל באופן שאינה יכולה לטעון בו נחת רוח עשיתי לבעלי (וכגון שהיא הסכימה לכך לפני המכירה, או שבתחילה סירבה למכירת קרקע אחרת), ואחר כך מת הבעל, או גירש את שתיהן, האשה השנייה מוציאה מיד הלוקח, שהרי לא קנו מידה ללוקח, והראשונה מוציאה מיד השנייה, מפני שהיא קדמה לשניה, ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח עצמו, שלא תוציא מידו את הקרקע, אך לא התחייבה שלא תוציא קרקע זו מיד אחרים, וכשהקרקע ביד האשה השניה יכולה הראשונה לגבותה ממנה, וכשתחזור השדה לראשונה, חוזר הלוקח ומוציאה מידה של הראשונה, שהרי קנו לו – התחייבה הראשונה בקנין שלא תטען שום טענה על קרקע זו נגד הלוקח, וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
