פרשה מבוארת – מטות

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (במדבר פרק לב, א-ב)

שאלה: מדוע נכתבה פרשה זו כאן, ולא מיד אחרי מלחמת סיחון ועוג.

תשובה: לאחר מלחמת מדין נאמר בפסוקים שלקחו ישראל ממדין שלל של מקנה עצום ורב, ואותו מקנה רכשו בני שבט גד ושבט ראובן משאר השבטים, ומתוך כך היה להם מקנה רב, והתעוררו לבקש את ארץ סיחון ועוג, שהיתה ארץ מקנה וראויה להם מצד זה. ולכן סיפר תחילה את ענין בלק ובלעם, והחטאת ישראל על ידי בנות מדין, שמתוך כך ציוה ה' להלחם במדינים, ולאחר מלחמה זו ושלל המקנה הרב, סיפר את ענינם של השבטים שבקשו את ארץ סיחון עבור המקנה. (שאלה א).

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. ס וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" (במדבר פרק לב, ב-ה)

שאלות: א. כיון שכל דבריהם של בני גד ובני ראובן היו בענין אחד, לרשת את ארץ סיחון ועוג, מדוע נחלקו דבריהם לשני חלקים, ויש הפסק של פרשה סתומה ביניהם, ואחרי דבריהם הראשונים נאמר שוב 'ויאמרו', ומה היו שתי האמירות שאמרו. ב. מדוע אמרו 'הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל', והרי הדבר ידוע שה' הכה אותם לפניהם.

תשובה: בתחילה התביישו בני גד ובני ראובן לבקש בפירוש להשאר בעבר הירדן, ולכן ביקשו זאת בדרך רמז, כאומרים, כיון שה' הכה את הארצות הללו לפני ישראל, בודאי עשה זאת כדי שחלק מהשבטים יקבלו שם את נחלתם, וכיון שלנו יש מקנה רב, הרי מתאים הדבר שתהיה ארץ זו ירושה עבורינו. ואף שמשה רבינו הבין את כוונתם מיד, שתק והמתין, ולכן הוצרכו לחזור ולבקש כן בפירוש, לקבל את הארץ ולא לעבור את הירדן, וכששמע משה את בקשתם בפירוש, הוכיחם על כך. (שאלות ב-ג).

"כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ" (במדבר פרק לב, ח)

שאלה: מדוע השוה את דבריהם לחטא המרגלים, והרי המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, ואילו בני גד ובני ראובן רק ביקשו נחלתם בעבר הירדן.

תשובה: בכך שבני גד ובני ראובן ביקשו להשאר בעבר הירדן, והבין משה רבינו שאין רצונם להכנס כלל לארץ ישראל, אמר להם שדבר זה יכול להיות משתי סיבות, או כיון שארץ כנען היא בעיניהם ארץ רעה המכלה את יושביה, או שהעם היושב בהם הוא עז ועצום והם פוחדים להלחם בו, ובכל אחת משתי האפשרויות הללו הם משברים את לב העם ומניאים אותם מלעלות לארץ ישראל. (שאלה ד).

"וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר פרק לב, טז) "וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה" "וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה" (במדבר פרק לב, כח-כט, לא)

 שאלות: א. לשם מה הוצרכו בני גד ובני ראובן 'לגשת' אל משה ולדבר איתו, והרי היו סמוכים אליו ומדברים עימו כבר. ב. מדוע כאשר ציוה משה רבינו את אלעזר הכהן ויהושע בן נון את כל הדברים הללו, הוצרכו בני גד ובני ראובן לחזור פעם נוספת על כל דבריהם והתחייבותם.

תשובה: כיון שבאו בני גד ובני ראובן לומר למשה שלא הבין את דבריהם כראוי, לא רצו לומר זאת בקול רם, שנראה הדבר כזלזול בכבודו, ולכן נגשו ולחשו באזניו שלא לזה היתה כוונתם, ופירשו את דבריהם כראוי. ולאחר שסיימו לדבר בלחש את כל הדברים, חשש משה שלאחר זמן יכחישו את הדברים ולא יקיימו את התחייבותם, ולכן קרא משה לאלעזר הכהן וליהושע בן נון וחזר בפניהם על הדברים בקול רם, וכן בני גד ובני ראובן חזרו על דבריהם בקול רם, ועל ידי זה לא יכלו לחזור בהם או לשנות את דבריהם. (שאלות ו,י)

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'" (במדבר פרק לב, כ-כב)

 שאלה: בתוך דברי משה רבינו נראה שחוזר התנאי על עצמו ארבע פעמים, 'אם תעשון את הדבר הזה', 'אם תחלצו לפני ה' למלחמה', 'ועבר לכם כל חלוץ', 'ונכבשה הארץ לפני ה", ומה הלימוד מכל אחת מהפעמים הללו.

תשובה: משה רבינו עצמו לא ידע האם כוונתם אמיתית, או שהם אומרים כן דרך רמאות, ולכן תחילה אמר להם באופן כללי 'אם תעשון את הדבר הזה', ותקיימו את דבריכם. אחר כך ראה להוכיחם על כך שאמרו "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ולימדם שלא יחלצו לפני  אחיהם בני ישראל, אלא לפני ה', ולכן אמר להם 'אם תחלצו לפני ה' למלחמה'. אחר כך הוסיף לשנות ממה שהם אמרו "לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ", כלומר שישארו גם בשנים שבהם יחלקו את הארץ, ועל כך אמר להם שאינם צריכים להשאר אלא 'עד הורישו את אויביו מפניו', והיינו בשנות הכיבוש בלבד, ולא בשנות החלוקה. והוסיף ללמדם שלא בכוחם יכבשו את הארץ, אלא 'ונכבשה הארץ לפני ה". (שאלה ז).

"וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם" (במדבר פרק לב, כג)

 שאלה: מה כוונת משה באומרו 'ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם', ואם כוונתו שייענשו, הרי 'חטאת' אינה 'עונש', וגם לא התבאר מה יהא עונשם.

תשובה: כוונת משה רבינו לומר שכאשר ימצא אותם העונש הגדול, אז ידעו כמה גדולה היתה חטאתם, וכאילו נאמר 'ודעו חטאתכם' על ידי העונש 'אשר תמצא אתכם'.