מסכת כלים, פרק כד, משנה ט

משנה ט: שָׁלֹשׁ מַשְׁפֵּלוֹת הֵן. שֶׁל זֶבֶל, טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁל תֶּבֶן, טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים, טָהוֹר מִכְּלוּם:

משנה ט: שָׁלֹשׁ מַשְׁפֵּלוֹת – כלי עץ גדולים מאד המשמשים להובלה, הֵן, השונים בדיניהם לענין טומאה וטהרה, משפלה שֶׁל זֶבֶל, שמוציאים בה זבל לשדות, ויש על גבה מקום ישיבה לאדם המוליך את הזבל לשדה, וכיון שפתחה מהצד אין ישיבתו על גבי המשפלה מפריעה למלאכתה, והרי זה ככלי המיועד גם לישיבה, ולכן טְמֵאָה טומאת מִדְרָס. ומשפלה שֶׁל הולכת תֶּבֶן, שפתחה נמצא מלמעלה, וכיון שהיושב על גבה מפריע לשימוש בה אומרים לו לקום ממקומו כשצריכים להשתמש בה ולכן אינה נחשבת כמיועדת לישיבה ואינה נטמאת טומאת מדרס, אלא טְמֵאָה טְמֵא מֵת ושאר טומאות, מלבד מדרס. וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים, הוא כלי גדול ביותר שמניחים בתוכו סחורה למשא של הגמלים, טָהוֹר מִכְּלוּם, כיון שהוא מכיל יותר מארבעים סאה בלח, ולכן דינו ככלי שאינו מקבל טומאה, וכיון שהחבלים המחברים אותה קשים ביותר אינו ראוי לישיבה, ולכן נחשב הוא ככלי שאינו עומד לישיבה ואינו מטמא טומאת מדרס.