מסכת כלים, פרק כד, משנה י

משנה י: שְׁלֹשָׁה מַפָּצִים הֵן. הָעֲשׂוּיָה לִישִׁיבָה, טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁל צַבָּעִין, טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל גִּתּוֹת, טָהוֹר מִכְּלוּם:

משנה י: שְׁלֹשָׁה מַפָּצִים – מחצלאות עשויות קנים או שעם וכדומה הֵן, שחלוקים בדינים לענין טומאה וטהרה, הָעֲשׂוּיָה לִישִׁיבָה, אף שזהו כלי עץ שאין לו בית קיבול, מכל מקום כשיש לו צורת כלי הרי הוא מקבל טומאה, וכיון שמפץ זה עשוי לשכיבה, טְמֵאָה טומאת מִדְרָס. ומפץ שֶׁל צַבָּעִין, שכורכים בו את הבגדים לאחר צביעתם, וכיון שכורכים את הבגדים מכל צידיהם נחשב כאילו יש לו בית קיבול, ולכן טָמֵא טְמֵא מֵת ושאר טומאות, וכיון שאינו מיועד לישיבה אינו מטמא טומאת מדרס. וְמפץ שֶׁל גִּתּוֹת, שמשתמשים בו לכסות את הענבים בגת, טָהוֹר מִכְּלוּם, כיון שאין לו בית קיבול, ואינו משמש את האדם אלא את תשמישי האדם, אינו מקבל טומאה כלל.