שיעור 2, מגילת קהלת, פרק א, ג-ה

ג מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָ֨ל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃ ד דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃ ה וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃

(ג) מַה יִּתְרוֹן יש לָאָדָם, בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, בדברים שקיומם הוא רק תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ – בעולם הזה (כי לגבי העתיד לבוא כתוב (ישעיהו ס' י"ט) "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם"), ולכן אין ראוי לאדם שיעסוק אלא בתורה ויראת ה', שהם דברים המתקיימים לנצח.

(ד) ומבאר מדוע אין יתרון לעמל שהאדם עמל בעניני העולם הזה, כמו חכמה ועשירות, כי הנה דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, ואחרי מותו לא ישאר לו מאומה מכל מה שעמל, ואפילו גופו יתפרק ויחזור ליסודותיו הראשונים, וְהָאָרֶץ – ורק יסוד העפר שבגוף האדם, לְעוֹלָם עֹמָדֶת, אך שאר היסודות חוזרים לשורשם (כפי שיבאר בפסוקים הבאים), וכיון שאפילו גוף האדם אינו מתקיים, כל שכן שהדברים המקריים שקנה לעצמו, אין להם קיום נצחי, כשמשתמש בהם לצרכי העולם הזה.

(ה) ומבאר עתה איך מחמת תנועת הכוכבים במסילותיהם מתערבים היסודות מעט מעט זה בזה (מלבד יסוד העפר), וחוזרים היסודות לשורשיהם הראשונים, ופותח ביסוד האש החוזר לשורשו, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, ועל ידי תנועה קבועה זו של גלגל השמש שהוא יסוד האש, מתנועע כל יסוד האש, וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם, כלומר, כשם שהשמש חוזרת תמיד לזרוח במקומה הראשון, כך כל יסוד החום והאש המעורב בדברים אחרים, חוזר לשורשו.