שיעור 4, מגילת קהלת, פרק א, י-יא

י יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃ יא אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִֽאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַֽחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּֽהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּֽהְי֖וּ לָאַֽחֲרֹנָֽה׃

(י) אף קודם שיגיע זמן העולם הבא, יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ, כמו תחיית המתים, ושאר הנפלאות שיתחדשו בזמן הגאולה, אך באמת הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ, כי גם בגאולות הקודמות היו נסים ונפלאות, וגם אליהו הנביא החיה מתים.

(יא) אמנם כשיארעו כל הניסים לעתיד לבוא, אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים – לא יזכרו את הניסים שהיו בגאולות הראשונות, וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ סמוך לגאולה השלימה, אך לפניה, לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם הניסים והנפלאות שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה, אחרי הגאולה, כי כלפיהם לא יהיו כל הניסים הקודמים נחשבים למאומה.