מסכת כלים, פרק כה, משנה ב

משנה ב: הַמַּרְדֵּעַ יֶשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, מִשִּׁבְעָה לַחַרְחוּר, מֵאַרְבָּעָה לַדָּרְבָן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין לָהֶם, לֹא הֻזְכְּרוּ אַרְבָּעָה וְשִׁבְעָה אֶלָּא לַשְּׁיָרִים:

משנה ב: הַמַּרְדֵּעַ, וזהו מקל עץ ארוך ועגול, שעוביו שליש טפח, ובצידו האחד יש ברזל רחב וחד שחותכים עמו שרשי עשבים ומכונה 'חרחור', ובצידו השני יש ברזל צר ומחודד להכות בו את הבהמה ולהוליכה בדרך ישרה, ומכונה 'דרבן', יֶשׁ לוֹ אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ, כלומר, כל אחד מראשי המרדע נחשב כ'תוך' של הכלי, וחלק המקל הקרוב אליו נחשב כ'אחוריים', מִשִּׁבְעָה – שבעת הטפחים הקרובים לַחַרְחוּר, נחשבים כ'אחוריו', שאם נטמא הברזל של החרחור ממשקים טמאים נטמאים אותם שבעה טפחים הקרובים אליו, ואם נגעה טומאה באותם שבעה טפחים נטמאו רק הם ולא נטמא החרחור עצמו, וכן מֵאַרְבָּעָה טפחים הסמוכים לַדָּרְבָן נחשבים כאחורי הדרבן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר חולק ואוֹמֵר, אֵין לָהֶם אחוריים, אלא גם אותם שבעה טפחים הסמוכים לחרחור, וארבעה טפחים הסמוכים לדרבן, נחשבים כ'תוך', ואם נגעו בהם משקים טמאים נטמא גם כלי הברזל הסמוך להם, החרחור או הדרבן, ומוסיף רבי מאיר ואומר, לֹא הֻזְכְּרוּ אַרְבָּעָה טפחים לדרבן וְשִׁבְעָה טפחים לחרחור, אֶלָּא לַשְּׁיָרִים, שאם נשבר עץ המרדע באמצעו, אם נשארו שבעה טפחים סמוך לחרחור נחשב הוא ככלי המקבל טומאה, וכן אם נשארו ארבעה טפחים סמוך לדרבן נחשב הוא ככלי המקבל טומאה, אך אם נשארו פחות משיעורים אלו, הרי הם כשברי כלים שאינם מקבלים טומאה כלל.