ספר נשים: הלכות אישות, פרק יט
ז) מי שהיה נשוי שתי נשים, ומתה אחת מהן בחייו, ובניה ראויים לרשת כתובת אמן, ואחת מתה אחר מותו, שהיא עצמה זכאית לקבל דמי כתובתה מנכסי בעלה, ולו בנים משתיהן, אף על פי שלא הניח יתר על דמי שתי הכתובות, מכל מקום אם נשבעה השניה שבועת אלמנה קודם שתמות, בניה קודמים לירושת כתובתה, מפני שאינן יורשין כתובת אמן בתנאי זה שהוא תקנת חכמים, אלא ירושה של תורה, שהרי חיוב האב לשלם לאשתו דמי כתובתה הוא חיוב גמור המוטל על נכסיו, והם ירשו זכות זו של אמן, ואחר כך יורשין בני הראשונה כתובת אמן בתנאי זה, ואם נשאר שם כלום חולקין אותו בשוה. ואם מתה קודם שתשבע, ואין בניה יכולים ליטול מהירושה כלום מכח כתובתה, בני הראשונה יורשים כתובת אמן בלבד, והשאר חולקין בשוה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
