הפרשה בקצרה – עקב

עניני הפרשה:  ברכות ה' לישראל אם ישמרו את התורה  •  הבטחת ה' לישראל שיכבשו את ארץ ישראל  •  ברכת המזון  •  זכירת ה' וניסיו עמנו  •  זכירת ניסיונות אבותינו במדבר  •  לוחות שניות

• ברכות ה' לישראל אם ישמרו את התורה: הבטיח ה' לישראל שכאשר ישמעו בקולו וישמרו את המצוות, ישמור להם ה' את הברית והחסד שנשבע לאבות, יאהב את ישראל, יברכם, ירבה את צאצאיהם, יברך את פירותיהם ובהמותיהם, יהיו ישראל מבורכים מכל העמים, לא יהיה ביניהם עקר או עקרה ואף לא בבהמותיהם, ויסיר מהם ה' את כל המחלות.

הבטחת ה' לישראל שיכבשו את ארץ ישראל: הזהיר משה רבינו את ישראל שכאשר יגשו למלחמה עם העמים שבארץ כנען לא יתייראו מהם, אלא יזכרו את ניסי ה' ביציאת מצרים, ויידעו שכן יעשה ה' גם לאותם עמים. אמנם הודיעם כבר עתה שלא יניח להם ה' לכלות את כל העמים בבת אחת, כיון שאז יתרבו חיות הטרף שבמקומות השוממים, אלא יכבשו וישמידו אותם מעט מעט, עד שיישמדו כולם. והזהירם שלא יחמדו את הכסף והזהב שבבתי עבודה זרה של הגוים, אלא ישרפו הכל, ולא יביאו מתועבות העבודה זרה אל בתיהם.

• מצוות ברכת המזון: בישר משה לישראל שה' עתיד להכניסם לארץ טובה, שיש בה נחלי מים, מעיינות ותהומות בבקעה ובהר, ארץ המשתבחת בשבעה מינים מיוחדים, שהם חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זיתים המוציאים שמן ותמרים שעושים מהם דבש, ארץ שיש בה מרבצי ברזל ונחושת, והצטוו ישראל שכאשר יאכלו מלחם הארץ וישבעו, יברכו ברכת המזון, בה יודו לה' על הארץ הטובה שנתן להם.
• איסור שכחת ה' וניסיו עמנו: הוזהרו ישראל שלא ישכחו את ה' ומחמת כן ימנעו מקיום המצוות, ובפרט כאשר יתעשרו מאד, שהדבר גורם לאדם להתגאות ולשכוח שכל העושר והטוב בא מיד ה', ועשוי הוא לחשוב שכוחו וחריצותו הביאו לו זאת. והזהירם משה שאם ישכחו את ה' ויעבדו עבודה זרה, יאבדו מארץ ישראל, כפי שאבדו הגויים שהיו בה לפניהם.
• מצוות זכירת ניסיונות אבותינו במדבר: עוד הצטוו ישראל לזכור את מעשיהם הרעים במדבר, את חטא העגל שעשו כאשר עלה משה למרום לקבל את לוחות הברית, ומחמת חטא זה רצה ה' להשמידם, וכאשר ירד משה מההר וראה את העגל שעשו ישראל – שבר את הלוחות בתחתית ההר, וחזר ועלה למרום ארבעים יום וארבעים לילה שבהם לא אכל ולא שתה, והתפלל לה' שיסלח לישראל על חטאם. וכן במה שהכעיסו לפני ה' בחטא המרגלים, בקברות התאוה, ובשאר החטאים שהיו במדבר.

• הכנת וכתיבת לוחות שניות : בפעם הראשונה עלה משה רבינו להר סיני מיד לאחר מתן תורה, בח' בסיון, והיה שם ארבעים יום שהסתיימו בי"ז בתמוז, ובאותו יום ירד מהר סיני ושבר את הלוחות. בי"ח בתמוז עלה שוב משה להר סיני כדי להתפלל לפני ה' שיסלח לישראל והיה שם ארבעים יום נוספים, שהסתיימו בכ"ט באב. ובא' באלול הצטווה משה להכין לוחות חדשים ולעלות להר סיני לארבעים יום נוספים, שהסתיימו ביום הכפורים, ובאותו יום התרצה ה' לישראל בשמחה ונתן להם את הלוחות השניות, ולכן נקבע יום זה ליום סליחה לעולם.