(326) חלק שני, פרק כו

פרק כ"ו: בּוֹ יְבֹאַר שֶׁחֹב עֵל הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְיִרְאָה גַּם יַחַד.

כְּתִיב בְּמִשְׁלֵי: "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה"'. מִזֶּה מוּכָח, שֶׁרֵאשִׁית חָכְמָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַחְכִּים יִרְאֶה תְּחִלַּת הַכֹּל לְהַשִׂיג יִרְאַת ה'. וּמָצָאנוּ כָּתוּב אַחֵר בְּמִשְׁלֵי: "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". מִלָּשׁוֹן זֶה מוּכָח, שֶׁתְּחִלַּת הַכֹּל, מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַחְכִּים, יִרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה (וְהַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה). אָמְנָם בֶּאֱמֶת נִיחָא, שֶׁשְּׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָצָה לַהֲבִינֵנוּ דַּעַת, אֵיךְ שֶׁשְּׁנֵיהֶם הֶכְרֵחִיִּים, וְאֶחָד בְּלֹא חֲבֵרוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם. (וּכְמַאֲמַר הַתַּנָּא בְּאָבוֹת: אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה; אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה). דְּהַיְנוּ, אִם אֶחָד יִרְצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲמָלוֹ וּתְבוּנָתוֹ אֵיךְ לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', וְיַחֲשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אוֹדוֹת חָכְמָה: אֶרְאֶה לְהַשִּׂיגָהּ אַחַר כָּךְ, הוֹרָה לָנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁלְּהַשִּׂיג יִרְאָה כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, צָרִיךְ לְבַקִּשָׁהּ כַּכֶּסֶף, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְגוֹ' אָז תָּבִין יִרְאַת ה"'. וּבַקָּשַׁת הַכֶּסֶף אֵינָהּ עַל יוֹם אֶחָד אוֹ עַל שָׁבוּעַ אֶחָד אוֹ עַל חֹדֶשׁ אֶחָד, כִּי אִם תָּמִיד דַּעְתּוֹ עַל הַכֶּסֶף. כֵּן הָאָדָם, הָרוֹצֶה לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ וּבְטוֹבוֹתָיו הָעוֹדְפוֹת עָלָיו יוֹם יוֹם וּלְהוֹסִיף יִרְאַת ה' בְּנַפְשׁוֹ, וְאִם יַמְתִּין מִלְּהִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה יְרֵא ה' בֶּאֱמֶת, יִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר הַרְבֵּה, וּמִמֵּילָא כָּל אוֹתָהּ הָעֵת, אֲשֶׁר יִהְיֶה לִבּוֹ רֵיק מֵחָכְמָה, אֵין יִרְאָתוֹ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, דְּאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.

וּנְצַיֵּר מְעַט, כִּי אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לִבּוֹ נִלְהָב לְקַיֵּם רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּמִצְוַת תְּפִלִּין, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יֵדַע מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין, אִם הוּא עַל רֹאשׁוֹ דַּוְקָא אוֹ עַל מִצְחוֹ גַּם כֵּן טוֹב; וְכֵן בְּשֶׁל יָד אֶת מְקוֹם הַנָּחָתוֹ בְּצִמְצוּם, אִם הוּא דַּוְקָא עַל הַקִבֹּרֶת, אוֹ אַף לְמַטָּה מִזֶּה; וְכֵן אִם הֵם דַּוְקָא מְרֻבָּעִין, אוֹ אֲפִלּוּ עֲגֻלִּין קְצָת; וּמַה צָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּהַנָּחָתוֹ, וּכְהַאי גַּוְנָא. וִיצֻיַּר, דְּאִם לֹא יֵדַע הִלְכוֹת תְּפִלִּין, יִהְיֶה כַּמָּה שָׁנִים בְּלֹא תְּפִלִּין, וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא בְּכַמָּה מִצְוֹת. וְעַל כֵּן, תֵּכֶף בְּעֵת שֶׁקּוֹבֵעַ דַּעְתּוֹ, שֶׁעִקַּר תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם הוּא לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', יִרְאֶה תֵּכֶף לְהִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וְעַל יָדָהּ יִתְבּוֹנֵן וְיַכִּיר אֶת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְכֵן לְהֶפֶךְ, אִם יִרְצֶה לְהַשְׁקַיעַ דַּעְתּוֹ בְּעִנְיַן הַחָכְמָה, דְּהַיְנוּ יְדִיעַת הַתּוֹרָה לְבַד, וּבְעִנְיַן הַשָּׂגַת הַיִּרְאָה יָשִׂים דָּבָר זֶה אַחַר גֵּווֹ, הַחָכְמָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּאָבוֹת: אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה, וּבֵאוּרוֹ: כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי ה', וּמִמֵּילָא כָּל מִצְוֹתָיו גַּם כֵּן אֵין קְבוּעִין בְּדַעְתּוֹ לְקַיֵּם אוֹתָן, וְכֵן כָּל חוּשָׁיו, כְּמוֹ חוּשׁ הַדִּבּוּר וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה הֵם חָפְשִׁיִּים לְדַבֵּר וְלִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיַּעֲלֶה עַל רוּחוֹ, הֵן דִּבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע אוֹ רְכִילוּת אוֹ אוֹנָאַת דְּבָרִים אוֹ לֵיצָנוּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל סְחוֹרָה הוּא אֶצְלוֹ.