שיעור 242, ספר ירמיהו, פרק מו, א-ה

פרק מו, א אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא עַל־הַגּוֹיִֽם׃ ב לְמִצְרַ֗יִם עַל־חֵ֨יל פַּרְעֹ֤ה נְכוֹ֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁר־הָיָ֥ה עַל־נְהַר־פְּרָ֖ת בְּכַרְכְּמִ֑שׁ אֲשֶׁ֣ר הִכָּ֗ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַת֙ הָֽרְבִיעִ֔ית לִיהֽוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ ג עִרְכ֤וּ מָגֵן֙ וְצִנָּ֔ה וּגְשׁ֖וּ לַמִּלְחָמָֽה׃ ד אִסְר֣וּ הַסּוּסִ֗ים וַֽעֲלוּ֙ הַפָּ֣רָשִׁ֔ים וְהִֽתְיַצְּב֖וּ בְּכֽוֹבָעִ֑ים מִרְקוּ֙ הָֽרְמָחִ֔ים לִבְשׁ֖וּ הַסִּרְיֹנֹֽת׃ ה מַדּ֣וּעַ רָאִ֗יתִי הֵ֣מָּה חַתִּים֮ נְסֹגִ֣ים אָחוֹר֒ וְגִבּֽוֹרֵיהֶ֣ם יֻכַּ֔תּוּ וּמָנ֥וֹס נָ֖סוּ וְלֹ֣א הִפְנ֑וּ מָג֥וֹר מִסָּבִ֖יב נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

פרק מו (א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, עַל הַגּוֹיִם שכבש נבוכדנצר.

(ב) הנבואה אשר היתה לְמִצְרַיִם, שנכבשה פעמיים על ידי נבוכדנצר, ונבואה זו היא על הפעם הראשונה, עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת, בְּכַרְכְּמִשׁ, אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה.

(ג) ומצייר במליצתו איך מצרים אינה נלחמת כלל, ואפילו לא נערכת למלחמה, ועל כך אומר להם, עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה (-מגן המקיף את הלוחם משלשה צדדים), וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה.

(ד) וגם אם אינכם מעיזים להלחם ממש, לכל הפחות תעשו הכנות כאילו אתם עומדים לצאת למלחמה, אִסְרוּ הַסּוּסִים וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים, וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים, מִרְקוּ הָרְמָחִים, לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת.

(ה) מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים – חיילי מצרים פוחדים בליבם, ואף נְסֹגִים אָחוֹר ממש, וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ, וּמָנוֹס נָסוּ – ברחו מהקרב, וְלֹא הִפְנוּ – לא הביטו לאחור לראות אם יש מי שרודף אחריהם, מדוע אירע כל זה, מָגוֹר מִסָּבִיב נְאֻם ה' – כיון שה' הפיל עליהם פחד ואימה.