שיעור 17, מגילת קהלת, פרק ג, יג-טו
יג וְגַ֤ם כָּל־הָֽאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃ יד יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֤ה הָֽאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִֽהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָֽאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃ טו מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַֽאֲשֶׁ֥ר לִֽהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָֽאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־נִרְדָּֽף׃
(יג) מוסיף ומבאר מדוע אין לאדם לשמוח בטובות העולם הזה, וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ, מַתַּת אֱלֹהִים הִיא, כי לא כל אדם זוכה לעשירות, ולא כל אחד יכול לשמור על עצמו שהעושר לא יטהו מדרך הישר, אלא רק בעזר אלוהי, ולכן טוב לאדם שלא יתנסה בנסיון העשירות, וישמח רק במעשיו הטובים.
(יד) עתה פונה לבאר מדוע ידיעת ה' את העתיד להיות אינה סותרת את בחירת האדם, ופותח בשאלה ואומר, הרי יָדַעְתִּי, כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים, הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וכיון שאצל ה' הידיעה היא כמו מעשה, אם כן כאשר יודע הוא דבר העתיד להיות נחשב הדבר כאילו כבר נעשה בפועל, ואין הדבר יכול להשתנות, ואיך יתכן לומר שיש לאדם אפשרות לבחור בין טוב לרע, כאשר ה' יודע כבר מתחילה מה יעשה האדם, וְהָאֱלֹהִים הרי עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו בכך שציוה על האדם לבחור בטוב, ואם אין לאדם אפשרות לבחור בין טוב לרע, אין מקום ליראה.
(טו) ומשיב על כך, כיון שאצל ה' יתברך אין קדימה ואיחור בזמן, כי ה'זמן' הוא דבר הקיים רק בעולם הזה שתחת השמש, ואם כן אצלו הכל בבחינת 'הוה', וכאילו מַה שֶּׁהָיָה בעבר כְּבָר הוּא קיים בהוה, וַאֲשֶׁר עתיד לִהְיוֹת הוא כאילו כְּבָר הָיָה, וכשם שידיעת האדם את מה שנעשה בהוה אינה סותרת את הבחירה, כך ידיעת ה' את העתיד להיות אינה סותרת את בחירת האדם, ואף שאין לנו השגה כיצד יתכן הדבר, הרי דבר זה הוא פשוט ומוכרח שאין ידיעת ה' דומה לידיעתנו, וכיון שידיעתו היא ממין אחר, הרי זו ידיעה המקיפה את כל מה שמכונה אצל האדם כ'עבר' ו'עתיד', ואין ידיעה זו סותרת את בחירתנו. והטעם שברא ה' את האדם באופן זה שיש לו בחירה, וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף – כיון שה' מבקש את הנרדף מיצרו הרע ומתגבר עליו, וכן את הנרדף ממזלו הרע ואף על פי כן עובד את ה' כראוי, לתת להם שכר טוב, והעושה כן הרי הוא עדיף מהמלאכים העובדים את ה' בלא שיהיו נרדפים מהיצר ומהמזל.
