פרשה מבוארת – שופטים

"וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים פרק טז, כב)

שאלה: כיון שהאבות נהגו להקים מצבות, וכמו שנאמר ביעקב אבינו "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים", כיצד נאמר כאן שה' שונא את המצבות.

תשובה: המצבות שהקימו האבות [העשויות מאבן אחת גדולה] לא היו לשם הקרבת קרבנות, אלא לאות וסימן, כמו שהקים יעקב מצבה ויצק עליה שמן לאות ששם יהיה בית המקדש, וכן כיוצא בזה, ואילו כשרצו האבות להקריב קרבנות היו בונים מזבח, העשוי מאבנים רבות. ואילו הגויים היו מקימים את המצבות כדי להקריב עליהם קרבנות, ולכן אמר כאן שלא תקים את אותה מצבה שה' שונא, והיינו מצבה העשויה להקרבת קרבנות. אבל מצבה העשויה לעדות וסימן וכדומה, אינה אסורה. (שאלה ב).

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים פרק יז, ח-י)

 שאלה: קיבלו חז"ל שהתורה 'לא בשמים היא', ולכן אם יהיה נביא שיורה הלכה על פי נבואה כנגד סברת חכמים וקבלתם, לא נשמע לו, וכן כאשר יש מחלוקת בין החכמים אין משגיחים בבת קול, וכן כאשר נשתכחו הלכות מסוימות מיהושע בן נון לא רצה ה' לגלות לו אותם בנבואה, והרי לכאורה רוח הנבואה אמיתית יותר וראויה יותר להכריע את ההלכה, ומדוע נמסרה ההלכה להכרעת החכמים לפי סברתם.

תשובות: א. כיון שהתורה לא ניתנה לנביאים בלבד, אלא לכל אדם מישראל, אם כן מוכרח הדבר שתהיה אפשרות לכל אדם להבין את התורה לאמיתה, ויכול כל אחד להקיף את כל התורה ולהבינה, ואם היתה ההכרעה נתונה לנביאים היה נראה מכך שאין השכל האנושי יכול להשיג את התורה, וזקוק הוא לגילוי נבואי. ב. אם היו פירושי התורה מסורים לנביאים, היו המון העם סבורים שמשה רבינו לא ביאר את התורה היטב, ושהנביאים שבאו אחריו זכו לנבואה ברורה יותר, וזהו שקר, כי נבואת משה רבינו היתה מעולה ובהירה יותר מכל הנביאים. וכן היו טועים לחשוב שהתקנות שנתקנו במשך הדורות הם חלק ממצוות התורה, ויחשבו שכמו כן ניתן לבטל חלק מהמצוות, והיה בכך שיבוש ועקירת כל התורה, ולכן נמסרה התורה לחכמים, שיפרשו את התורה על פי שכלם, או שיתקנו תקנות לפי דעתם, ואין שום כח לנביא לפרש או להוסיף או לשנות את דברי התורה. ג. אם היתה אפשרות לברר את ההלכה על ידי נבואה, היו החכמים מתרשלים בלימוד התורה, והיו סומכים על כך שבשעה שיהיה להם ספק או שכחה ישאלו את פי הנביא, ואילו עתה יודעים החכמים שעליהם מוטל לעמול בכל כחם, לעיין, לחקור ולזכור את כל דברי התורה. ד. כיון שהנביא אינו יכול להתנבא בכל שעה שירצה, אלא רק בזמן שהוא מתבודד ומוכן אל הנבואה, וכן גלוי וידוע לפני ה' שיגיעו זמנים שתסתלק הנבואה לגמרי מעם ישראל, ואם היו פירושי התורה וההכרעות בהלכה תלויות בנביאים, לא היו יודעים מה לעשות בזמן שאין הנביא מתנבא או כשאין הנבואה מצויה. (שאלה ז).

"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא  אָחִיךָ הוּא" (דברים פרק יז, יד-טו)

שאלות: א. הרי היה ראוי שימנו מלך כשנכנסו לארץ, שילחם את מלחמתם, ומדוע נצטוו להמליכו לאחר שיירשו את הארץ וישבו בה. ב. מדוע הקדים לומר 'ואמרת אשימה עלי מלך', ומדוע מצוה זו תלויה באמירה. ג. מדוע תלה את מצוות המלך בכך שהגויים עושים כן.

תשובה: באמת ההנהגה הראויה יותר לישראל היתה להשאר תחת הנהגת השופטים, וכמו שרואים שהשופטים היו כולם צדיקים, ומבין המלכים רק מועטים היו צדיקים כראוי. ופסוקי התורה כאן אינם בדרך ציווי אלא בדרך הגדת העתיד, שידוע לה' שלאחר שישבו בארץ כראוי, ולפי האמת לא יצטרכו כלל מלך, שהרי כבר כבשו את הארץ, ירצו מלך רק כדי להשתוות לשאר הגויים, ועל כך בא הציווי שכאשר תרצו מלך, תמליכו אותו באופן מסוים זה [וכמו שאין מצוה לשחוט בהמה, אלא שאם רוצה האדם לאכול בשר עליו לשחוט באופן שציותה התורה]. (שאלה יח).

 "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים פרק יז, טז-יז)

שאלה: מדוע לגבי האיסור על המלך להרבות סוסים נתנה התורה טעם, וכן לגבי האיסור על המלך לישא נשים רבות, ואילו לגבי האיסור להרבות כסף וזהב לא נאמר טעם האיסור.

תשובה: טעם האיסור בריבוי כסף וזהב הוא האמור בהמשך הפרשה (פסוק כ) "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול", כי העושר הגדול יביאנו לידי גאוה, והרדיפה אחרי העושר תגרום לו לעבור עבירות ולסור מהמצוות, להלוות בריבית, לעשוק ולגזול, ושאר הדברים שאסרה התורה. (שאלה יא)

"וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים פרק כ, ג-ד)

שאלה: מדוע לא אמרו ליוצאים למלחמה דברים בענין התשועה הנפשית, לומר להם שהנהרגים במלחמה יזכו שתהיה נשמתם צרורה בצרור החיים, וכדומה.

תשובה: כיון שאם היה אומר כן היו השומעים מרגישים שמיתתם קרובה ולכן מנחמים אותם בענין הנפש, ומתוך כך יכנס מורך בלבבם ולא ילחמו כראוי. ולכן חיזקם הכהן בדבריו שה' יושיעם ולא יפול מהם איש. (שאלה כה).