מסכת שביעית, פרק י, משנה ד
משנה ד: זֶהוּ גוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוּל. מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה. וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים:
משנה ד: זֶהוּ גוּפוֹ – עיקרו ושורשו שֶׁל שטר פְּרוֹזְבּוּל, המועיל למנוע את השמטת הכספים, כותב המלוה לפני סוף שנת השמיטה לשון זו, מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם, אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי ופלוני הַדַּיָּנִים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֶּשׁ לִי על אחרים, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ מהם כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה. וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים, כלומר, אם מסר כן בפני דיינים חותמים הדיינים, ואם מסר כן בפני העדים, שאמר להם שמוסר את חובותיו לדיינים, חותמים העדים (ואינו צריך למסור באמת את החובות לבית דין, ומועיל הפרוזבול אפילו על חובות שבעל פה, ומועיל אפילו ללא כתיבה אלא בדיבור בלבד).
