מסכת פסחים, פסקי הלכות, פרק ב (ב)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

יא. תנור שהוסק באיסורי הנאה, בין חדש ובין ישן, אסור ליהנות מאותו היסק, אך לאחר מכן התנור מותר. ואם אפה את הפת בתנור או בהיסק שנאסר, הפת אסורה.

יב. כלי אכילה, או אפילו קדירה, שנגמרה מלאכתם על ידי איסורי הנאה, אסורים בהנאה לעולם.

יג. חמץ של גוי שעבר עליו הפסח, מותר באכילה ובהנאה.

יד. חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה מדרבנן, אך רק אם הוא נמצא בעין, אבל אם התערב במאכל אחר, בין במינו ובין שלא במינו, מותר.

טו. חמץ שנפלה עליו מפולת בגובה שלשה טפחים, אין צורך לחפש אחריו, אך צריך לבטלו.

טז. חמץ בפסח מחצות יום ארבעה עשר בניסן], אף אם התערב במאכל אחר, בין במינו ובין שלא במינו, ואפילו במשהו, אסור.

יז. קדרות של חמץ שעבר עליהם הפסח, מותרות, כיון שהחמץ בלוע בהם, ואינו בעין.

יח. אסור ללוש עיסה בשרית או חלבית, מחשש שישכחו ויאכלו אותה עם המין האחר. אך אם אפה את הפת בצורה שונה מהרגיל, הדבר מותר, כיון שיש היכר לכך שהיא בשרית או חלבית.

יט. אסור למרוח את תחתית התנור בשומן בשרי, כיון שהפת שתיאפה בו תהיה בשרית, ויש לחשוש שיאכלוה עם חלב.

כ. כלי העשוי מרעפים, שמשמש לאפיית חמץ בכל השנה, אסור לאפות בו מצות בפסח, אלא אם כן ימלא אותו גחלים מבפנים ויסיקנו.

כא. סכינים המשמשים לחמץ, יש להגעיל את הקת עם הלהב במים רותחים ובכלי ראשון.

כב. כל כלי של עץ או ברזל או אבן שיש, המשמשים בימות השנה לבישול חמץ בכלי ראשון, יש להגעילם לפסח בכלי ראשון. ואותם כלים שמשתמשים בהם ב'כלי שני', יש לשפוך עליהם מים שנעשים כ'כלי שני', ולהשהותם עד שיפלטו את החמץ הבלוע.

כג. הקונה מגוי כלי מאכל שלא השתמש בהם הגוי, מטבילם, ומשתמש בהם.

כד. הקונה מגוי כלי מאכל שהשתמש בהם הגוי, צריך מלבד ההטבלה גם להכשירם, ולכן אם השתמש בהם הגוי בצונן – מדיחם במים. ואם השתמש בהם בחמין – מגעילם בחמים. ואם השתמש בהם באש, מלבנם באש.

כה. הבא להגעיל קדירה גדולה, ואין לו כלי גדול יותר להכניסה לתוכו, מקיף את שפתה העליונה בטיט או בבצק, וממלא אותה מים חמים, ומרתיח אותם בתוכה עד שניתזים ניצוצות של המים הרותחים על שפתה.

כו. כלי חרס המצופים עופרת, אם יש סדקים בציפוי, הרי החרס עצמו בולע, ואם השתמשו בהם בחמין אין דרך להכשירם.

כז. ואם הם חלקים ואין בהם סדקים, אם הם לבנים או שחורים, אם השתמשו בהם לחמין, אין דרך להכשירם. ואם השתמשו בהם לצונן, מדיחם והם כשרים. אבל אם הם ירוקים, שמעורב בהם צריף שבולע הרבה, אין דרך להכשירם, ואפילו אם השתמשו בהם על ידי צונן לא תועיל להם הדחה.

כח. כלי חרס שהשתמשו בהם בימות השנה לחמץ צונן, מותר להשתמש בהם בפסח, חוץ מאופנים שהונח בהם חמץ חריף, כגון שאור, המשמש להחמצת עיסות אחרות, חרוסת, שיש בה חומץ, וכן אם רגילים להשהות בכלי חמץ במשך זמן רב.

כט. המנהג עתה הוא שלא להשתמש בפסח כלל בכלי חרס של חמץ, ומנהג טוב וראוי הוא.