מסכת מגילה, פרק ב, משנה ו

משנה ו: כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּלּ הַלַּיְלָה:

לאחר שהובאו במשנה הקודמת דברים שמצוותן כל היום, מביאה משנתנו עתה דברים שמצוותם כל הלילה:
כָּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר, שמצוותה בלילה, וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים של קרבן התמיד של בין הערביים, שנאמר בו 'הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר'. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם, כָּשֵׁר כָּל הַיּוֹם, וכוונת המשנה לרבות את בזיכי הלבונה של לחם הפנים, שצריכים להינתן ביום. ודָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה, כָּשֵׁר כָּלּ הַלַּיְלָה, ובזה באה המשנה לרבות את אכילת קרבן הפסח, שמצוותו כל הלילה, ומה שאמרו חכמים לאוכלו עד חצות, הוא רק כדי להרחיק את האדם מן העבירה.