ספר נשים: הלכות אישות, פרק כא
יג) נדרה האשה שלא להניק את בנה, כופה ומניקתו עד שיהיה בן כ"ד חדש, אחד הזכר ואחד הנקבה. ואם היא אומרת אני אניק את בני, והוא אינו רוצה שתניק אשתו כדי שלא תתנוול, אף על פי שיש לה כמה שפחות, שומעין לה ומניקה את בנה, שצער הוא לה לפרוש מבנה:
יד) היתה ענייה, שהיא חייבת להניק את בנה, והרי הוא עשיר שראוי לו שלא תניק אשתו, אף על פי שאין לו שפחות, אם לא רצתה להניק הרי הוא שוכר מניקה או קונה שפחה, מפני שהאשה עולה עם בעלה, להיות חשובה כמותו, ואינה יורדת להיות כמותו, אם היא באה ממשפחה חשובה יותר.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
