מסכת מגילה, פרק ג, משניות ב-ג

משנה ב: אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא עַל תְּנַאי שֶׁאִם יִרְצוּ יַחֲזִירוּהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים, לַמֶּרְחָץ וְלַבֻּרְסְקִי וְלַטְּבִילָה וּלְבֵית הַמַּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר, וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה:

משנה ג: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב, אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא כו) וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם, קְדֻשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין. עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים, לֹא יִתְלוֹשׁ, מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ:

משנתנו מבארת שאף במקרים שהותר למכור בית כנסת, יש להזהר בכבודו: אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אף במקרים שהותר למוכרו, אֶלָּא עַל תְּנַאי – שיתנו מוכרי בית הכנסת עם הקונה שֶׁאִם יִרְצוּ יַחֲזִירוּהוּ – יתנו את דמיו לקונה, והוא יחזיר להם את בית הכנסת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹכְרִים אוֹתוֹ אפילו מִמְכַּר עוֹלָם, ללא תנאי, חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים – אסור למוכרו על דעת שישתמש בו הקונה לאחד מארבעה דברים אלו, לַמֶּרְחָץ, וְלַבֻּרְסְקִי – מקום עיבוד עורות, שיש בו ריח רע מאד, וְלַטְּבִילָה, וּלְבֵית הַמַּיִם – בית לכביסה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר, בלי לפרט מה יעשו בו, וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה, ואפילו אחד מארבעה דברים אלו.

משנה ג: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב, חייבים לנהוג בו כבוד, ולכן אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין (-פותלים ומכינים) בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וכן כל מלאכה אחרת (אלא שמלאכת הכנת חבלים צריכה מקום רחב, ולכן הביאוה כדוגמא למלאכה האסורה בבית כנסת שחרב), וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, כדי לצוד עופות שדרכם לקנן במקומות חרבים, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת לייבוש, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא – מעבר לקיצור הדרך. ומנין לומדים זאת, ממה שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת התוכחה 'וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם', ומכך שלא כתבה התורה 'ואת מקדשיכם אשומם, אלא 'והשימות את מקדשיכם', לומדים שקְדֻשָּׁתָן נשארת בהם אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין. ואותו בית כנסת שחרב, אם עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים, לֹא יִתְלוֹשׁ להאכיל לבהמתו או כדי לייפות את המקום, אלא ישאירם כך, מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ – כדי לגרום צער לרואים זאת, אולי מתוך כך יתעוררו לבנותו מחדש.