מאמר רביעי, טז

טז. הכוזרי: כבר התבאר לי ההפרש בין השם "אלהים" לשם "ה'", ועם זה הבינותי מה בין 'אלהי אברהם' ל'אלהי אריסטו'. שם ה' – תשתוקקנה לו הנשמות, בגלל רגש הערבות והנעימות, והראיה החושית שרואים אותו הנביאים בעין שכלם. ואלו ידיעת שם האלהים נוטה אליו ההקש השכלי, עֲרֵבוּת זו בעבודת ה' כה חזקה, עד שהמגיע אליו מוכן למסור נפשו על אהבתו ולמות עליה. אך האמונה הנובעת מההקש השכלי רואה ברוממות הבורא רק חובה כל עוד שלא יביא היזק לאדם, ולא יסבול האדם צער בעבורה. ואמנם אין להאשים את אריסטו כשהוא לועג על קיום המצוות, מאחר שהוא מסופק אם מכיר האלהים במעשי האדם.