יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 19, מסכת יבמות, פרק שני

כפי שהתבאר לעיל, מלבד אותן נשים שאסרה התורה על האדם, אסרו חכמים את הנשים הדומות להן, והן המכונות 'שניות לעריות'. מברר הרי"ף, וּמַה החילוקים לענין הדין בֵּין עֲרָיוֹת לְבין שְׁנִיּוֹת, והרי כולן אסורות על האדם. ומבאר, עֲרָיוֹת, אם עָבַר וּנְשָׂאָהּ, יוֹצֵאת בְּלֹא גֵּט, כיון שלא חלו קידושיה כלל, וְהַוָּלָד ממנה מַמְזֵר. שְׁנִיּוֹת, אם עבר ונשאה, יוֹצֵאת בְּגֵט, כיון שחלו קידושיה, אלא שחייב הוא לגרשה, וְהַוָּלָד ממנה כָּשֵׁר. וְזוֹ וְזוֹ – בין אחת מן העריות ובין אחת מן השניות, אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה [כיון שחיוב כתובה הוא תקנת חכמים, כדי שלא ימהר האדם לגרש את אשתו, ואילו אשה זו, האסורה עליו, מוטב שימהר לגרשה]. עֲרָיוֹת, לא רק שהן עצמן פטורות מיבום וחליצה, אלא פּוֹטְרוֹת גם את צָרוֹתֵיהֶן. ואילו שְׁנִיּוֹת, חוֹלְצוֹת כדי להיות מותרות להנשא לאחרים, וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, כיון שאסרו אותן חכמים על האדם. צָרַת שְׁנִיָּה הרי היא ככל אשה, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. חילוק נוסף: וְגֵרִים – גרי צדק, אֲסוּרִים מדרבנן בַּעֲרָיוֹת, כגון אחותו או אמו, הגם שמן התורה הם מותרים בהן, מאחר וגר שמתגייר הוא כקטן שנולד, ואין לו יחס קורבה לקרוביו וקרובותיו מזמן שהיה גוי, והטעם שאסרום חכמים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הגרים בליבם, בָּאנוּ מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, שהרי בגויותן היו אסורים בקרובות אלו, שזו אחת משבע מצוות בני נח. אֲבָל בִּשְׁנִיּוֹת, שעיקר איסורן מדברי סופרים, ואסרום רק על יהודים, מוּתָּרִין הגרים, כיון שאף בגויותם היו מותרים בהן, ואין חשש שירגישו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה.
אָמַר רַב נַחְמָן, גֵּרִים, הוֹאִיל וְאָתוּ לְיָדָן – כיון שבא לידינו עניינם של הגרים, נֵימָא בְּהוּ מִילְּתָא – נאמר בהם דין נוסף, אַחִים מִן הָאֵם שהתגיירו, לֹא יָעִידוּ זה על זה, וּבדיעבד אִם הֵעִידוּ, עֵדוּתָן עֵדוּת. אַחִים מִן הָאָב שהתגיירו, מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה. וטעם החילוק, כיון שגויים מתייחסים רק אחר אמן [כיון שהם בודאי אחים מן האם], וממילא אחים מן האם בהיותם גויים היו נחשבים קרובים, ואם נתיר להם עתה להעיד, מחמת שהתבטלה קורבתם כשהתגיירו, יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה [אך בדיעבד עדותם כשרה, כעיקר דין התורה, שגרים שהתגיירו אינם נחשבים כקרובים זה לזה]. אבל אחים מן האב, שבגויותם אינם נחשבים קרובים [כיון שגויים פרוצים הם, ואין ידוע מי אביו של כל אחד מהם], אין חשש שיאמרו כן, ורשאים להעיד לכתחילה. אֲמֵימַר אָמַר, אין הדין כן, אלא אֲפִלּוּ אַחִים מִן הָאֵם נַמִּי [-גם כן] מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה.
מבררת הגמרא, לדברי אמימר, וּמַאי שְׁנָא מֵעֶרְוָה – במה דין זה שונה מאיסור ערוה, כלומר, מדוע לגבי איסורי עריות אסרו חכמים על הגר לישא את קרובתו, הגם שמן התורה היא מותרת לו, כדי שלא יאמר שבא לקדושה קלה יותר, ואילו בעדות לא פסלוהו חכמים על קרובו מחשש זה.
מבארת הגמרא את החילוק, מלבד החשש שיש באחים מן האב, שיאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה, יש חשש אחר באחים מן האם, הגם ששם אין חשש שיאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה, כיון שגם בגויותם היו מותרים באחיות מן האם, מכל מקום יש חשש שיטעו בני אדם וידמו את דין הגרים לדין ישראל, ולכן גזרו חכמים איסור, וגזירה זו שייכת רק בעֶרְוָה, כיון שלַכֹּל מְסוּרָה – כל אדם נושא אשה, ויש חשש שאם נתיר קרובים של גרים, יטעו בני אדם ויבואו להתיר גם עריות בישראל, ולכן אסרום חכמים גם על גרים. אבל עֵדוּת, רק לְבֵית דִּין מְסוּרָה, והם יידעו להבחין בין ישראלים האסורים להעיד על קרוביהם, לבין גרים, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמִי, ואין בו דיני קורבה.

משנה
כדי שתתחייב אשת המת ביבום יש צורך שיתקיימו שני תנאים, א. שלא יהיו למת בנים. ב. שיהיה לו אח מן האב. משנתנו מבררת איזה 'אח' מחייב ביבום, ואיזה 'בן' פוטר מן היבום: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם – כל אח שהוא [ובגמרא יבואר את מי כוונת המשנה לרבות], זוֹקֵק – מצריך אותו אח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאותו אח 'אָחִיו' הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים, כלומר, שאביו בא על שפחה כנענית או על עובדת כוכבים וילדה לו בן, שאותו בן אינו נחשב אחיו כלל, שהרי הוא עבד או גוי כאמו, ואפילו אם התגייר אינו נחשב אחיו.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם – כל בן שהוא [ובגמרא יבואר את מי כוונת המשנה לרבות], פּוֹטֵר אֶת אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ – ואם היכה בן זה את אביו, או קללו, חייב הוא מיתה, וּבְנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר. חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים, שאינו מתייחס אליו כלל, אלא לאמו, והרי הוא עבד כנעני או גוי, כמו אמו, ואינו פוטר את אשת אביו [היהודיה] מן היבום, ואינו חייב על מכת אביו או קללתו, ואינו נחשב בנו לשום דבר, ואפילו אם התגייר אינו מתייחס אחריו.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?