הפרשה מבוארת – ניצבים

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם" (דברים פרק כט, ט-יא)

שאלות: א. מה היא לשון 'נצבים' האמורה כאן, שלא נאמרה לשון זו בבריתות אחרות שכרת ה' עם ישראל. ב. מדוע דוקא בברית זו השתתפו כל ישראל, הנשים והטף.

תשובה: כיון שרצה משה רבינו לכרות כעת ברית עם ישראל על שמירת התורה והמצוות, חשש שמא יש ביניהם מי שלבבו פונה אחרי עבודה זרה, כיון שראו מיני עבודות זרות במצרים ובשאר הארצות שעברו בהם, ולא רצה שידברו על כך בני אדם בסתר ויסיתו זה את זה, ולכן אסף את כולם, ואמר להם שכל אחד – מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים – יוכל לשאול כל שאלה או ספק שיש לו בעניני האמונה, ולכן אמר לשון 'נצבים' המורה על ויכוח ומריבה [כמו 'ודתן ואבירם יצאו ניצבים פתח אהליהם', וכמו 'ניצב לריב ה' ועומד לדין עמים' וכדומה], כאומר, הרשות נתונה לכל מי שרוצה להתווכח ולשאול ולברר את יסודות האמונה לומר כל אשר על ליבו, כי לכולם ישמע משה, וישיב לכל אחד דברי אמת מבוררים.

"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים פרק כט, יג-יד)

שאלה: כיצד יכלו אנשי דור המדבר לכרות ברית ולהשבע שבועה שחייבו את הדורות הבאים אחריהם, והרי לא מצאנו בשום מקום שאדם יכול להשבע שבועה שתחייב את בניו אחריו, ואילו כאן התחייבו ישראל בקיום המצוות לכל הדורות, עד שאמרו חז"ל על כל איש ישראל שהוא מושבע ועומד מהר סיני בקיום המצוות.

תשובה: אמנם אין שבועת האדם יכולה לחייב את בנו, אך אדם שלוה ממון ולא פרעו מוריש חיוב זה לבניו, כי כשם שהם יורשים את נכסיו וזכויותיו כך הם יורשים את חובותיו, וכן עבד כנעני עובר בירושה לבנים כיון הוא כנכס מנכסי האדם. וה' קנה את ישראל כאשר פדאם מלהיות עבדים במצרים, שיהיו גופם ונפשם משועבדים לו, ועתה בכניסתם לארץ ישראל נתן להם את הארץ כמו הלואה, בתנאי שיקיימו את התורה והמצוות, וכשם שהדורות הבאים זכו בארץ ישראל, כך התחייבו בכל מה שהתחייבו אבותיהם, לשמור את התורה והמצוות. (שאלה א).

"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם… וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה. לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים פרק כט, יג-טו, יח-יט)

שאלות: א. מדוע פתח הכתוב בלשון רבים 'אתכם לבדכם', וסיים את כל הפסוקים בלשון יחיד. ב. מדוע הוצרכה התורה לפרט שלא יאבה ה' סלוח לו וכו', והרי פשוט הדבר שמי שלא ישמור את המצוות יבואו עליו כל העונשים שכבר הוזכרו בפרשות הקודמות.

תשובה: מפני כבודם של ישראל, לא רצה הכתוב להעלות אפשרות שבה כלל ישראל יסורו מאחרי ה' ויעבדו עבודה זרה, וגם נרמזה בכך הבטחה שלעולם לא יקרה כדבר הזה שכל ישראל יחטאו בעבודה זרה, אלא תמיד יהיו אלו רק חלק מעם ישראל, ולכן כתב הכתוב זאת בלשון יחיד. והזהיר ה' שלא יחשוב האדם החוטא שאמנם לא יתן לו ה' שכר פרטי, אך יחשוב שכיון שייטיב ה' לכל האומה בכללותה, יגיע הטוב גם אליו [וזהו המשל שהזכיר 'לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה', שכאשר משקה האדם את אחת משדותיו ומרוה אותה, הרי המים זורמים גם לשדה הצמאה אף שלא התכוון להשקותה], ועל כך מזהירו הכתוב שלא יהיה כן, אלא ה' יתן פניו באיש ההוא לבדו, להבדילו לרעה מכל השפע הטוב שיבוא לכלל שבטי ישראל. (שאלות ו,ח).

"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ… וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים פרק כט, כא-כד)

שאלה: פתח הכתוב בכך שיאמרו 'הדור האחרון' ו'הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה', ופירט אחר כך רק מה יאמרו הגויים, ולא מה יאמרו ישראל בדור האחרון.

תשובה: כוונת הכתוב שבאותו זמן לא יהיה ספק לשום אדם בעולם שבאו הצרות והחורבן לישראל מחמת שעברו על מצוות ה', ועל כך אומר שכולם ידברו על כך, הגויים יהיו אלו ישאלו את השאלות, והדור האחרון מישראל יהיו אלו שישיבו את התשובה של 'ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם', ואמרו כן בלשון נסתר, כי יבארו את חטאיהם של הדורות שקדמו להם, שנענשו וגלו מארצם. (שאלה ט).

"וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם… וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים פרק ל, ב-ג)

שאלה: מהו כפל הלשון לגבי התשובה 'והשבות אל לבבך', 'ושבת עד ה' אלוקיך', וכן כפל הלשון לגבי ה', שנאמר 'ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך', 'ושב וקבצך מכל העמים'.

תשובה: עם ישראל בגלותו מחולק לשנים, החלק הקטן הם אותם המחזיקים בדת ישראל ומקיימים את התורה והמצוות כראוי, והם מושפלים ונדכאים על ידי הגויים, והחלק הגדול הוא אותם הנטמעים בין הגויים ועושים כמעשיהם. ובאחרית הימים ישובו כולם אל ה', אמנם אותם המעורבים עם הגויים לא ישובו בתשובה מפורסמת, אלא רק בליבם ישובו אל ה', ועליהם נאמר 'והשבות אל לבבך', והמקיימים את המצוות בגלוי ישובו בגלוי אל ה' לשמוע בקולו ולעשות מצוותיו. וכנגד שני חלקים אלו אומר, כי את המקיימים מצוות בגלוי והם מדוכאים ומושפלים על ידי הגויים, ירחם עליהם ה' וישיב את שבותם. ועל אותם המעורבים עם הגויים, שאינם צריכים רחמים ופדיה מהגויים, יקבצם ה' מבין הגויים שהם מעורבים בהם, ואת כולם יחד יקבץ ה' מכל קצוות הארץ ויביאם לארץ ישראל. (שאלות יב-יג).