פרק ז: רבית שאינה מהלוה למלוה, ודיני ערב
דיני ערב
טז. בשעת גבייה מהערב, דהיינו כשהמלוה בא בפועל לגבות את החוב מהערב, ומבקש הערב מהמלווה שיאריך לו זמן עד תשלום החוב, ועבור זה ישלם לו סכום נוסף על החוב, הרי זו ריבית, ואסור בכל שלשת סוגי הערבות הנ"ל.
יז. אם הערב שילם כבר את החוב במקום הלווה, הרי הלווה חייב לו מעתה סכום זה, ואם כן דינו כמלווה ללווה, אך אין דינו עוד כלווה מהמלווה שהרי כבר אינו חייב לו כלום.
ולכן אסור ללוה לתת לו שום דבר, אולם לערב מותר להוסיף למלווה מה שירצה.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
