מאמר רביעי, כט 3
המשך כט החבר: אכן היו חכמי ישראל יודעי חכמת האסטרונומיה, כי איך אפשרי לערך חשבון תקופת חמה ולבנה בצורה ברורה ומדיקת, אם לא על פי ידיעת חכמת האסטרונומיה באפן ברור ואמיתי, וכן ניכרת חכמתם זו, בבאור שבארנו בענין "נולד קדם חצות" ושאר דברים. וכן נשאר עדיין בידינו ספר בחכמה זו והוא הנקרא פרקי רבי אליעזר בן הורקנוס, והתבאר בו מדת הארץ, וכל אחד מצבא השמים, וטבע וסגלת הכוכבים והמזלות, וצורות המעלות עם בתיהם, והשפעתם הטובה והרעה, וזריחתם ושקיעתם, ורוממותם ושפלותם, וזמני תנועתם. ואדם זה היה מחכמי המשנה המפרסמים. וכן שמואל שהיה מחכמי הגמרא, אמר: "נהירין לי שבילי הרקיע כשבילי נהרדעא".
אך לא התעסקו החכמים בחכמה זו לשם התעניינות מדעית, אלא לצורך ידיעת דיני התורה, כי אי אפשר לדעת בשלמות את מהלך הירח, והשתנות מהלכו, ולברר מתי מתקשר עם השמש ואז זמן המולד, ומתי זמן הסתתרותו, ואז הוא קודם המולד ואחריו, אם לא בידיעה רבה בחכמת האסטרונומיה. וכן ידיעת ארבעת התקופות באופן ברור לא תושלם בלי ידיעת השפל רום והגבוה רום והעליות על השתנותם, וכל מי שטרח בידיעת דברים אלה בלתי אפשרי שלא למד במרוצת הדברים גם את מהלך שאר כוכבי הלכת. הדברים הנמצאים בדבריהם בחכמה טבעית הם רק דברים שנקלעו לתוך דבריהם בדרך אגב, ולא בכוונה תחלה הבאה ללמד את פלאי אותן חכמות. ומה דעתך, וכי לא היו לחכמים ספרים שלמים באותה חכמה עצמה?
יַסְפִּיקוּ לָהֶם נִיצוֹצוֹת הַנִיתָּזִים מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים, וְיַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת בִּלְבָבָם"
(מאמר ה, סי' טז)
