מצוה רכד) שלא לגנוב שום ממון

פרשת קדושים

"לא תגנובו" (ויקרא יט יא)

מצוות לא תעשה, שלא לגנוב שום ממון, שנאמר 'לא תגנובו', ואמרו חז"ל שזו אזהרה לגונב ממון (אבל 'לא תגנוב' האמור בעשרת הדברות זו אזהרה לגונב בני אדם).

שורש מצוה זו ידוע, כי היא מן המצוות שהשכל מחייבם.

מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שאסור מן התורה לגנוב אפילו על מנת להחזיר, או על מנת לצער את בעל הממון ולהבהילו לשעה ולהחזיר לו הדבר אחר כך.

ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על לאו זה, וגנב, חייב לשלם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לִגְנֹב שׁוּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא) 'לֹא תִּגְנֹבוּ', וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (סנהדרין פו.) שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לְגוֹנֵב מָמוֹן. וְעִנְיָן הַגְּנֵבָה הוּא כְּמוֹ שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה נד), שֶׁהוּא הַלּוֹקֵחַ דְּבַר מָמוֹן חֲבֵרוֹ מִבֵּיתוֹ, אוֹ מִכִּיסוֹ, בְּעֵת שֶׁלֹּא יִרְאֶה בַּעַל הַמָּמוֹן וְלֹא יֵדַע, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ, כִּי הִיא מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבָם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"מ סא:) שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה לִגְנֹב אֲפִילוּ עַל מְנָת לְהַחְזִיר, אוֹ רַק כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת בַּעַל הַגְּנֵבָה וּלְהַבְהִילוֹ לְשָׁעָה וּלְהַחְזִיר לוֹ הַדָּבָר אַחַר כָּךְ. וּמְבֹאָר בְּסִפְרָא שֶׁאָסוּר לִגְנֹב אֲפִילוּ אִם עוֹשֶׂה כֵּן כְּדֵי לְשַׁלֵּם לוֹ תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, הַנּוֹהֲגִים בְּגוֹנֵב שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם ז"ל (גניבה א א), כָּל הַגּוֹנֵב מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה, וְאֵין לוֹקִים עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁנִּתָּן לְהַשָּׁבָה. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב מָמוֹן יִשְׂרָאֵל אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן נָכְרִי, וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן, עוֹבֵר בְּאִסּוּר זֶה. וְעוֹד כָּתַב (גניבה ה א), אָסוּר לִקְנוֹת מִן הַגַּנָּב הַחֵפֶץ שֶּׁגָּנַב, וַעֲוֹן גָּדוֹל הוּא, שֶׁהֲרֵי מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְגוֹרֵם לוֹ לִגְנֹב גְּנֵבוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא לוֹקֵחַ, אֵינוֹ גּוֹנֵב.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל לָאו זֶה וְגַנָּב, חַיָּב לְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב (שמות כב ג) 'אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם', וְדִין זֶה נוֹהֵג בְּכָל גְּנֵבָה, בֵּין אִם גַנָּב דִּינָר אוֹ כְּסוּת אוֹ חֲמוֹר אוֹ גָּמָל, וְכֵן כָּל דָּבָר, מְשַׁלֵּם כֶּפֶל, וְנִמְצָא מַפְסִיד מִשֶּׁלּוֹ כְּפִי הַשִּׁיעוּר שֶׁבִּקֵּשׁ לְחַסֵּר אֶת חֲבֵירוֹ בִּגְנֵבָתוֹ. אָמְנָם אִם גַנָּב שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, הֲרֵי דִּינוֹ מְפֹרָשׁ בְּפָסוּק (שמות כא לז) 'כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה'. וּכְשֶׁמְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל בְּכָל גְּנֵבָה, אוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בְּשׁוֹר וָשֶׂה, זֶהוּ דַּוְקָא אִם הֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים, וְשִׁלֵּם עַל פִּיהֶם בְּבֵית דִּין, אֲבָל הַמּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ פָּטוּר בְּתַשְׁלוּם הַקֶּרֶן בִּלְבַד. וְאֵין דָּנִים דִּינֵי קְנָסוֹת שֶׁל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְאַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.