יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 77, מסכת יבמות, פרק שישי

מביאה הגמרא אופן שבו גם האשה יכולה לתבוע מבעלה שיגרשנה כדי שתוכל להנשא לאחר וללדת ילדים: הַהִיא
אִיתְֻּתָא דַֻאֲתַאי לְּקַמֵֻּיהֻּ דְֻּרַב נַחְּמָן מעשה באשה שבאה לפני רב נחמן בתביעה על בעלה שאינו ראוי להוליד, אָמַר –
לָהֻּ רב נחמן, לֹא מִיפַֻקְּדַת הרי אינך מצווה אַפְֻּרִיָֻה וֻרְּבִיָֻה, ולכן אינך יכולה לתבוע מבעלך שיגרשך ותינשאי לאחר. –
אָמְּרָה לֵּיהֻּ השיבה לו אותה אשה, לֹא בַֻעְּיָא הַךְּּ אִיתְֻּתָא חוֻטְּרָא לְּיָדָא וֻמָרָא לִקְּבוֻרָה וכי אין אותה אשה רוצה – –
שיהיה לה בן להשען עליו לעת זקנתה, ושיקבור אותה לאחר מיתתה ]ועל עצמה אמרה כן[. אָמַר רב נחמן, כָֻל כִֻי
הָא באופן שזו היא טענתה ותביעתה, וַדַֻאי כַֻיְּיפִינָן בודאי כופים אותו לגרשה, וְּיוֹצִיא וְּיִתֵֻּן כְֻּתוֻבָֻה. פוסק הרי"ף: – –
וְּכֵּן הִלְּכְּתָא וכן היא ההלכה. –
מברר הרי"ף מהו חיוב הכתובה באופן זה: יֵּ שּ מִי שֶׁאוֹמֵּר, שֶׁכְֻּתוֻבָֻּה זוֹּ דִֻמְּחַיְֻּיבִינַן ] שאנו מחייבים[ לַבַֻעַל בִֻתְּבִיעַת –
הָאִ שָה להתגרש כדי ללדת ילדים, זהו חיוב רק של מָנֶׁה לבתולה או מָאתַיִם לאלמנה וגרושה, שזהו עיקר חיוב
כתובה, אֲבָל תֻוֹסֶׁפֶׁת שהוסיף הבעל והתחייב לה כשנשאה, לֹא אינו חייב לתת לה באופן זה שהיא תבעה את –
הגירושין, וְּאַף עַּל גַֻּב דִֻתְּנַאי כְֻּתוֻבָֻה כִֻכְּתוֻבָֻה דָֻמִי ועל אף שכל התנאים הכתובים בכתובה דינם כעיקר הכתובה, –
הָכָא אֺמְּדָֻן דַֻעְּתָֻא הוֻא כאן אנו אומדים את דעת הבעל בשעת התחייבותו, דְּכִי אַקְּנֵּי לָהֻּ אַדַֻעְּתָֻא לְּמֵּיקַם קַמֵֻּיהֻּ – –
שהתכוון להתחייב לה את תוספת הכתובה רק באופן שהיא מוכנה לחיות איתו, והוא מגרשה שלא מרצונה, אבל
אַדַֻעְּתָֻא לַמִֻ שְּקַל וֻלְּמִיפַֻק לֹא אַקְּנֵּי לָהֻּ אך לא התכוון להתחייב לה תוספת זו על דעת כן שהיא תכריח אותו לגרשה, –
ותיטול את כספו ותצא.
וְּאִי קַ שְּיָא לָּךְּּ ואם תקשה על דין זה ממה שלמדנו במסכת כתובות )קא.( לגבי הַמְּמָאֶׁנֶׁת יתומה קטנה שהשיאוה – –
אמה ואחיה, שהיא יכולה למאן בבעלה ולצאת בלא גט, וְּחַבְּרוֹתֶׁיהָּ ושאר נשים הדומות לה, ולהלן יבואר מי הן, –
שֶׁאֵּין לָהֶׁן כְֻּתוֻבָֻה מָנֶׁה מָאתַיִם שאינן נוטלות את עיקר הכתובה, שהיא מנה או מאתים, וְּיֵּ שּ לָהֶׁן תֻוֹסֶׁפֶׁת, והיינו –
בהיפך ממה שאמרנו כאן לגבי התובעת מבעלה שיגרשנה, שיש לה רק את עיקר הכתובה ולא את התוספת.
מתרץ הרי"ף, הָתָם בְֻּהֶׁדְּיָא קָתָֻנֵּי לָהֻּ הרי הטעם של דין זה מבואר שם בפירוש, מִכְּדִי הרי אדם זה יָדַע דִֻקְּטַנָֻה הִיא, – –
והיה לו לחשוש דִֻילְּמָא מִיחָרְּטָא וְּנַפְּקָא שמא תתחרט מנישואין אלו ותמאן ותצא ללא גט, אַמַֻאי כָֻתַב לָהֻּ ואם – –
כן מדוע כתב לה תוספת כתובה, אֶׁלָֻא רָצָה לְּזַלְּזֵּל בִֻנְּכָסָיו הסכים מרצונו להפסיד את ממונו במקרה זה, ולכן –
נוטלת היא את תוספת הכתובה שהתחייב לה. וְּכֵּן בְֻּ'חַבְּרוֹתֶׁיהָ' של הממאנת, והיינו אילונית שאינה ראויה ללדת,
או אשה האסורה עליו מדברי סופרים, בשעה שנשאן ידע שֶּׁהן עוֹמְּדוֹת לָצֵּאת, הוֻא הַדִֻין וְּהוֻא הָרְּאָיָה שייכים בהן –
דין זה שנותן להן את תוספת הכתובה, ומחמת אותו טעם עצמו, שידע בשעת הנישואין שהן עומדות לצאת, ועל
דעת כן התחייב בתוספת הכתובה.
וֻכְּ שֵּם שֶׁמָֻצִינוֻּ באופן זה של ממאנת וחברותיה שֶׁיֵֻּ שּ חיוב תֻוֹסֶׁפֶׁת בְֻּלֹא עיקר כְֻּתוֻבָֻה, כָֻךָּ מצאנו שיֵּ שּ חיוב עיקר
כְֻּתוֻבָֻה בְֻּלֹא תֻוֹסֶׁפֶׁת כתובה, כְֻּגוֹּן אשה זוֹּ התובעת מבעלה שיגרשנה כדי שתוכל ללדת, וכטעם שהתבאר לעיל.
וְּהַמְּחַיֵֻּב בְֻּהוֻּ והמחייב בנשים אלו כְֻּתוֻבָֻה וְּתוֹסֶׁפֶׁת, צָרִיךְּּ רְּאָיָה בְֻּרוֻרָה לדבריו, דְֻּמִכְּלָלָא לֹא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא כיון – –
שאין להוציא ממון ממשמעות הדברים בלבד ]והיינו ממשמעות הלשון שתנאי כתובה ככתובה[, ללא ראיה ברורה.
כל הזכויות שמורות לארגון 'שתי
הלכות ביום'

אָמַר רַבִֻי אִלָֻעָא מִ שוֻם רַבִֻי )יהודה( ]ּאֶׁלְּעָזָר[ בְֻּרַבִֻי שִמְּעוֹן, מֺתָֻר לְּ שַנֻוֹת בְֻּדִבְּרֵּי שָלוֹם, שֶׁנֶֻׁאֱמַר )בראשית נ טו יז( –
'וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִּיהֶם וַיֹאמְרוּ לוּ יִּשְטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵב יָשִּיב לָנוּ אֵת כָל הָרָעָה אֲשֶר גָמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ אֶל
יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִּיךָ צִּוָּה לִּפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹֻה תֹֻאמְּרוֻּ לְּיוֹסֵּף וְּגוֹ' אָנָא שָא נָא פֶשַע אַחֶיךָ וְחַטָאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָה
שָא נָא לְפֶשַע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִּיךָ וַיֵבְךְ יוֹסֵף בְדַבְרָם אֵלָיו', ובאמת לא ציוה כן יעקב כלל, והיה מותר להם לומר כן,
מפני השלום. רַבִֻי נָתָן אוֹמֵּר, מִצְּוָה לשנות במקום שעל ידי זה יהיה שלום, שֶׁנֶֻׁאֱמַר לגבי שמואל הנביא, שאמר לו
ה' למשוח את דוד למלך, ואמר שמואל לה' )שמואל א' טז ב( 'וַיֹֻאמֶׁר שְּמוֻאֵּל אֵּיךְּּ אֵּלֵּךְּּ וְּגוֹ' וְשָמַע שָאוּל וַהֲרָגָנִּי,
וַיֹֻאמֶׁר ה' עֶׁגְּלַת בָֻקָר תִקַֻח בְֻּיָדֶׁךָּ וְאָמַרְתָ לִּזְבֹחַ לַה' בָאתִּי', הרי שציוה עליו ה' לשנות מפני השלום.
וְּאָמַר רַבִֻי אִלָֻעָא מִ שוֻם רַבִֻי )יהודה( ]ּאֶׁלְּעָזָר[ בְֻּרַבִֻי שִמְּעוֹן, כְֻּ שֵּם שֶׁמִֻצְּוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָֻבָר הַנִֻ שְּמָע דבר שיתקבל –
על ידי השומעים, כָֻךָּ מִצְּוָה עַל הָאָדָם שֶׁלֹֻא לוֹמַר דָֻבָר שֶׁאֵּינוֹּ נִ שְּמָע. רַבִֻי אַבָֻא אוֹמֵּר, חוֹבָה שלא לומר דבר שאינו
מתקבל, שֶׁנֶֻׁאֱמַר )משלי ט ח( 'אַל תֻּוֹכַח לֵּּץ, פֶֻּׁן יִּ שנָאֶׁךָֻ. הּוֹכַח לְּּחָכָם וְּּיֶׁאֱהָבֶׁךָֻ'.
סָלִיק פִֻירְּקָא

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?