126. גזל (ב)

וְגֶזֶל הַגּוֹי חָמוּר מִגֶּזֶל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּלְוָה עִמּוֹ גַּם עָווֹן חִלּוּל הַשֵּׁם הֶחָמוּר, וְאָסוּר לְהַטְעוֹת אֶת הַגּוֹי, וַאֲפִילוּ לִמְכּוֹר לוֹ בְּשַׂר נְבֵלָה וְלוֹמַר לוֹ שֶׁהִיא שְׁחוּטָה, אוֹ לָתֶת לוֹ מָעוֹת מְזֻיָּפוֹת וְלוֹמַר לוֹ שֶׁהֵן טוֹבוֹת, אוֹ לְעָרֵב פֵּרוֹת רָעִים עִם טוֹבִים וְכַדּוֹמֶה, הַכֹּל אָסוּר, וְגֶזֶל גָּמוּר נִקְרָא.

֍֍֍

וְכֵן הַשּׁוֹאֵל כְּלִי וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים, גַּזְלָן הוּא, וְהַרְבֵּה נִכְשָׁלִים בָּזֶה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלִשְׁקוֹל בְּפֶלֶס שֶׁלֹּא לְקַבֵּל וְשֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מֵאִישׁ הַנּוֹתֵן דְּבָרִים מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְסָרֵב וְכַדּוֹמֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סְרָךְ גֶּזֶל.