יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 82, מסכת יבמות, פרק שביעי

משנה
משנתנו מונה את אותם בני אדם הפוסלים אחרים מלאכול בתרומה, ואין אחרים אוכלים בתרומה מחמתם:
הָעֺבָֻר של הכהן, כל זמן שלא נולד, וְהַיָֻבָם אחיו של המת, הצריך לייבם את אשת אחיו או לפוטרה בחליצה, כל –
זמן שלא ייבם ולא חלץ, בין אם היה הוא כהן והאשה ישראלית ]שאינו מאכיל[, ובין אם היה ישראל והאשה בת
כהן ]שהוא פוסלה[, וְהָאֵרוֻסִין בת כהן שהתקדשה לישראל, או בת ישראל שהתקדשה לכהן ועדיין לא נשאה, –
וְהַחֵרֵ שׁ מי שאינו שומע ואינו מדבר, שדינו כשוטה, שמן התורה אין קדושיו קדושין כלל, וְׁאדם הפסול לכהונה –
בֵֻן תֵֻ שַע שָנִים וְיוֹם אֶחָד שבא על אשה, שביאתו ביאה, ופוסל בביאתו את האשה מכהונה, או שהיה כהן כשר בן
תשע שנים ויום אחד שנשא ישראלית, כל אלו פֻוֹסְלִין את האשה מלאכול בתרומה אם היתה בת כהן, וְלֹא מַאֲכִילִין
אותה בתרומה אם היו הם כהנים והאשה בת ישראל, והטעם לכל הדינים הללו יבואר בגמרא.
היה הבא על האשה סָפֵק שֶהוֻא בֶֻן תֵֻ שַע שָנִים וְיוֹם אֶחָד, שביאתו ביאה, סָפֵק שֶאֵינוֹׁ בֶֻן תֵֻ שַע שָנִים וְיוֹם אֶחָד, שאין
ביאתו ביאה, סָפֵק שֶהֵבִיא שְתֵֻי שעָרוֹת והוא גדול וביאתו ביאה, סָפֵק לֹא הֵבִיא והרי הוא קטן שאין ביאתו ביאה,
ואם ביאתו ביאה פסלה מן הכהונה, הדין הוא שאינה אוכלת בתרומה מספק.
ואגב דין זה שמחמירים בספיקו, מביאה הגמרא את דינו של ספק נוסף בענין יבום: נָפַל הַבַֻיִת עָלָיו וְעַל בַֻת אָחִיו
שהיתה נשואה לו ולא היו לו בנים, ומתו שניהם, וְאֵין יָדוֻעַׁ אֵי זֶה מֵת רִא שוֹן, ואם הוא מת ראשון הרי בת אחיו
לא נפלה לפני אחיו ליבום, מפני שהיא בתו ואסורה עליו באיסור ערוה, וכמו שהיא פטורה מיבום כך היא פוטרת
את צרתה. אבל אם היא מתה ראשונה, ואחר כך מת הוא, נמצא שבשעת מיתתו לא היה נשוי לבת אחיו, וצרתה
נופלת לבדה ליבום לפני אחיו, שהרי כבר אינה צרת ערוה, ובספק זה הדין הוא שצָרָתָהֻׁ חוֹׁלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶֻמֶת.

גמרא
שנינו במשנה בין הפוסלים ואינם מאכילים 'העובר'. מבארת הגמרא, הַאי עֺבָֻר עובר זה, אִי אם עובר של בַֻת – –
כֹֻהֵן הנשואה לְיִ שרָאֵל הִׁיא, פֻוֹסֵל לָהֻׁ פוסל הוא את אמו מלאכול בתרומה אפילו אם מת בעלה, ובת כהן שמת –
בעלה ללא בנים חוזרת לאכול בתרומה, מכל מקום כאן אינה חוזרת לאכול בתרומה, כיון שנאמר בפסוק )ויקרא
כב יג( 'וּבַת כֹהֵן כִּי תִּהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָבָה אֶל בֵית אָבִּי ה כִּנְעוּרֶי ה מִּלֶחֶם אָבִּי ה תֹאכֵל וְכָל זָר לֹא
יֹאכַל ב ו', ומלשון 'בִֻנְעוֻרֶיהָׁ' דרשו חכמים פְֻרָט לִמְעֺבֶֻרֶת, שאינה כבימי נעוריה. ואִי בַֻת יִ שרָאֵל שנישאת לְכֹהֵן הִיא,
שאם היו לה בנים מהכהן היתה אוכלת בתרומה, אם היתה מעוברת אינה אוכלת בתרומה, כיון שהעובר לֹא
מַאֲכִיל לָהֻׁ אינו מזכה אותה באכילת תרומה, כיון שרק יִלֻוֹד מי שכבר נולד לה מבעלה הכהן, מַאֲכִיל את אמו, – –
אבל שֶאֵינוֹׁ יִלֻוֹד, אֵינוֹׁ מַאֲכִיל, ולאחר שיוולד אותו עובר, תאכל אמו בתרומה מכוחו.

כל הזכויות שמורות לארגון 'שתי
הלכות ביום'
שנינו במשנה בכלל אותם שפוסלים ואינם מאכילים, 'ׁוְהַיָֻבָם'. מבארת הגמרא, אִי בַֻת כֹֻהֵן שהיתה נשואה לְיִ שרָאֵל
הִׁיא, ומת בעלה והיא זקוקה ליבום, הגם שאם לא היתה זקוקה ליבום היתה חוזרת לאכול בתרומת בית אביה,
עתה שהיא זקוקה ליבום הרי היבם פֻוֹסֵל לָהֻׁ, כיון שנאמר )ויקרא כב יג( 'וְ שָבָה אֶל בֵֻית אָבִיהָׁ', ודרשו חכמים פְֻרָט
לְ שוֹמֶרֶת יָבָם, שאינה שבה לבית אביה, אלא זקוקה ליבום ]ואמנם אם יחלוץ לה היבם, הרי היא חוזרת לבית
אביה לאכול בתרומה[. ואִי בַֻת יִ שרָאֵל שהיתה נשואה לְכֹהֵן הִיא, ומת בעלה ללא ילדים וזקוקה ליבום, הגם שיבמה
כהן הוא, לֹא מַאֲכִיל לָהֻׁ בתרומה, והטעם לכך, כיון שלשון 'קִנְיַן כַֻסְפֻוֹׁ' אָמַר רַחֲמָנָא כתבה התורה בענין האכלת –
תרומה, שנאמר )ויקרא כב יא( 'וְכֹהֵן כִּי יִּקְנֶה נֶפֶש קִּנְיַן כַסְפּ ו הוּא יֹאכַל ב ו וִּילִּיד בֵית ו הֵם יאכְלוּ בְלַחְמ ו', וְהַאי קִנְיָן
דְֻאָחִיו הוֻא ואילו אשה זו שזקוקה ליבומו, אינה קנינו אלא קנין אחיו, ולכן עתה אינה אוכלת בתרומה מכוחו, עד –
שייבם אותה ותהא אשתו.

עוד שנינו במשנה בכלל אותם שפוסלים ואינם מאכילים, 'וְהָאֵרוֻסִין'. מבארת הגמרא, אִי בַֻת כֹֻהֵן שהתארסה
לְיִ שרָאֵל הִיא, פָֻסִׁיל לָהֻׁ הרי הארוס הישראל פוסלה מלאכול בתרומת בית אביה, דְֻקָנֵי שהרי קנאה, דְׁ'כִי תִהְיֶה – –
לְאִּיש זָר' אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא קָנְיָא בְֻהָא הֲוָיָה והרי הוא קנאה בקדושין אלו. אִי בַֻת יִ שרָאֵל המאורסת לְכֹהֵן היא, לֹא –
מַאֲכִיל אינו מאכילה בתרומה, מַאי טַעֲמָא ומה הטעם לכך, מִ שוֻם דינו דְֻעוֻלָא, דְֻאָמַר עולא, דְֻבַר תֻוֹרָה מעיקר – – –
דין התורה, אֲרוֻסָה בַֻת יִ שרָאֵל לְכֹהֵן אוֹכֶלֶת בִֻתְרוֻמָה, שהרי היא נחשבת בקדושין אלו כקנין כספו של ארוסה הכהן,
וֻמַׁה טַֻעַם אָמְרוֻׁ חכמים שאֵינָהֻׁ אוֹכֶלֶת בִֻתְרוֻמָה, כיון שבין האירוסין לנישואין נמצאת הבת בבית אביה, וחששו
חכמים שֶמָֻא יִמְזְגוֻׁ לָהֻׁ לשתות כֻוֹס של תרומה בעודה בְֻבֵית אָבִיהָׁ, וְתַ שְקֶה את התרומה לְאַחֶיהָׁ וֻלְאַחְיוֹתֶיהָׁ בטעות,
והרי זר שאוכל תרומה חייב מיתה בידי שמים, ולכן תיקנו חכמים שגם המאורסת בעצמה לא תאכל בתרומה עד
שתינשא.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?