ספר נשים: הלכות אישות, פרק כד
כד) האומר לאשתו בפני שנים 'אל תסתרי עם איש פלוני', ועברה על דבריו ונכנסה עמו לסתר בפני שני עדים, ושהתה עמו זמן שיש בו כדי טומאה, הרי זו אסורה על בעלה עד שישקנה מי המרים, כמו שיתבאר בהלכות סוטה, ואם מת קודם שישקנה, אין לה כתובה, ואף על פי שלא מצאו דבר מכוער, שאין לך דבר יותר מכוער מזה. והיום – בזמן הזה, לאחר שנחרב בית המקדש, שאין שם מי סוטה, מיד כשנסתרה בפני עדים נאסרה עליו איסור עולם, ותצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת, שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר:
כה) אמר לה בינו לבינה 'אל תסתרי עם איש פלוני', וראה אותה בעצמו שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה, אך אין לו עדים על כך, הרי זו אסורה עליו לעולם בזמן הזה שאין שם מי סוטה, וחייב להוציא, ויתן כתובה, דכיון שאין לו עדים לדבריו אינו יכול להפסידה כתובתה על פי דברי עצמו. ואם הודית שנסתרה אחר שהתרה בה, תצא בלא כתובה, ולפיכך משביעה על זה, שלא נסתרה אחרי שהתרה בה, ואחר כך יתן כתובה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
