142. גילה (א)

נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "וְגִילוּ בִּרְעָדָה", וְאָמְרוּ חז"ל, בְּמָקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה, כִּי בְּמָקוֹם גִּילָה יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, בְּחָשְׁבוֹ שֶׁעַתָּה יִפּוֹל בְּיָדָיו, כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינָיו, וְהוּא רַק עָסוּק בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל, וּמַשִּׁיאוֹ שֶׁיִּשְׁכַּח צוּר קְדוֹשׁוֹ. וְאָכֵן, הָאָדָם הַסָּכָל יַרְבֶּה בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ לַעֲבוֹר עַל דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, וּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁאָר אִסּוּרִים, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים, הַמִּתְגַּלְגְּלִים עַל יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מְרֻבָּה. וְלָכֵן הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת ה', יָשִׂים ה' לְנֶגְדּוֹ תָּמִיד, וְטֶרֶם הִכָּנְסוֹ לִמְקוֹם גִּילָה יְקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לָצֵאת מִן הַשּׁוּרָה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְשֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת שִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר אִסּוּרִים הָעֲתִידִים לָבוֹא לְיָדוֹ, וּבְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה יִזְכּוֹר יִרְאַת ה' טְהוֹרָה, וְזוֹ סְגוּלָה שֶׁלֹּא יְהֵא הַיַּיִן מַזִּיקוֹ וּמוֹצִיאוֹ מִדַּעְתּוֹ.

וְאָז צָרִיךְ לְקַיֵּם מִצְוַת זְכִירָה אֲשֶׁר הִקְצִיף אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּזְכִירַת יְרוּשָׁלַיִם, וְגַם זֶה יִהְיֶה גָּדֵר גָּדוֹל שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַשּׁוּרָה רַק יִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.