שיעור 295, ספר ירמיהו, פרק נב, א-ו

פרק נב א בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהֽוֹיָקִֽם׃ ג כִּ֣י ׀ עַל־אַ֣ף יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּירֽוּשָׁלִַ֣ם וִֽיהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִיכ֥וֹ אוֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ד וַיְהִי֩ בַשָּׁנָ֨ה הַתְּשִׁעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִי֮ בֶּֽעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֤וּא וְכָל־חֵילוֹ֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃ ה וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃ ו בַּחֹ֤דֶשׁ הָֽרְבִיעִי֙ בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּֽחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹֽא־הָיָ֥ה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃

֍֍ ֍

פרק נב (א) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה.

(ב) ואף שהיה צדקיהו מלך צדיק, וַיַּעַשׂ בשני דברים את הָרַע בְּעֵינֵי ה', ובדברי הימים (ב' לו יב-יג) מבואר שהיה זה בכך ש'לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי ה', וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים', ובדבר זה, שמרד בנבוכדנצר, נהג כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִם, והסיבה לכך היתה כיון שאנשי אותו דור היו רשעים, ודבר זה גרם לצדקיהו להכשל ולא לשמוע בקול ירמיהו הנביא, שאמר לו בנבואה להכנע לפני נבוכדנצר מלך בבל.

(ג) כִּי עַל אַף ה' הָיְתָה בִּירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, שכבר נחתם גזר דינם, עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו, וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל.

(ד) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוא חודש טבת, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם, וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ (-סביבה), וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב – בנו סביבה מגדלי עץ גבוהים, כדי להטיל עליה מצור.

(ה) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר שלש שנים, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה (-עד השנה האחת עשרה) לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ.

(ו) בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי הוא חודש תמוז, בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ.